בשעה טובה ומוצלחת אחותי הקטנה התחתנה!
בשבועות האחרונים (ויש שיאמרו - בחודשים האחרונים...) התעסקתי בעיקר בחתונתה המהוללת.
לפני חודשיים בערך החלטתי שכדי להימנע ממצב מביך להחריד, בו אני לובשת בחתונה של אחותי הקטנה שמלה הזהה לזו שלובשת סתם אורחת, אין לי ברירה אלא לתפור שמלה לעצמי.
דבר אחד היה ברור - השמלה תהיה אדומה.
דבר נוסף היה ברור - היא תהיה חתוכה במותן, בהשראת מד מן ושנות השישים העליזות.
מעבר לזה לא ידעתי דבר.
באשר לצבע, הרי שאדום, (כמו גם צהוב וכחול...) הוא צבע שנוא על החתיך (אוהד מכבי חיפה וירוק בנשמתו), והוא התנגד נחרצות, אבל אני התעקשתי.
א-ד-ו-מ-ה. ככה אני רוצה אותה.
לילות שלמים ישבתי וניסיתי לפצח גיזרה. לא מבורדה ולא משום גיזרה קיימת. שוב, במסגרת החשש לגלות את אותה שמלה על מוזמנת-חתונה מקרית, החלטתי לבנות גיזרה מאפס (מה שנקרא "תדמיתנות" בשפה המקצועית). מהון להון, מצאתי את עצמי נאבקת בסרגל אריסטו וסרגל עקלתון ומנסה להבין איך, לכל הרוחות, יוצרים גיזרה של חצאית מתנפנפת (ושגיאה רדפה שגיאה... מי שמבין בתדמיתנות ודאי יראה פה את השגיאה האיומה שכמעט ועלתה לי ביוקר, אלמלא עליתי עליה בזמן...)
