רולדת בשר - סוכות חלק #1

 

סוכות היה החג האחרון שאימי המופלאה חגגה בבית שלה. למעשה, כל שנה בסוכות כל המשפחה כולה היתה מתאגדת אצלינו בסוכה, שעם השנים הלכה וגדלה: עוד ועוד אחיינים נולדו והיה צריך להגדיל אותה כך שיהיה מקום לכולם. היא היתה כותבת לעצמה שבועות מראש רשימות מטלות מדוקדקות, החל מהרכבת התפריט, דרך הזמנת הציוד וכלה ברשימות קניות ארוכות. עוד ועוד רשימות קניות.

 בסוכות האחרון שאימי המופלאה זכתה לו, היא הזמינה את כל מי שרק יכלה. כמובן המשפחה המורחבת "הרגילה", אבל היא הוסיפה גם דודים רחוקים, אחים של סבא וסבתא שלי - כל מי שאפשר. אני לא זוכרת את ערב החג עצמו. אני זוכרת המון אנשים מסתובבים בבית שלנו אבל אני לא זוכרת איך אמא שלי היתה. אני רק זוכרת שבבוקר אחרי ערב החג כשקמתי - היא לא היתה.

"איפה אמא??" שאלתי בלחץ. שתיקה. אף אחד לא יודע. לא היא ולא אבא שלי בבית, רכב אחד חסר ואף אחד מהם לא עונה בנייד. זה היה נורא מלחיץ ובנוסף, עם כל הלחץ, עדיין מלא אנשים מסתובבים בבית שלה כשהיא לא בתוכו (חצי שנה לאחר מכן התסריט יחזור על עצמו כשנשב עליה שבעה, רק שמספר האנשים שיסתובבו בבית שלה ישלש את עצמו - מאות אנשים מדי יום ורק האישה שהכי צריכה להיות שם לא תהיה). ההרגשה הזו היתה מוזרה ובלתי נסבלת. רציתי שכולם יעופו משם, רציתי שהיא תענה, קיוויתי בכל ליבי שהיא תגיד שהיא קפצה שניה לסופר להביא חלב.

אבל לא.

מסתבר שהיא סבלה מכאבים איומים כל הלילה, ניסתה להסתיר אותם כדי שהאורחים לא ייפגעו, אבל בסוף היא לא יכלה יותר ובאמצע הלילה, כשכולם ישנו, אבי הסיע אותה לרמב"ם.

מאותו לילה נורא היא נכנסה ויצאה מרמב"ם כל הזמן. אני לא יודעת מה עדיף. משום מה השהייה בבי"ח נסכה בה ביטחון, אף על פי שלא באמת היה מה שיכול לעזור לה. כבר היה מאוחר מדי. כשהיתה משתחררת לרגע מבי"ח - היא היתה נוסעת לסבי וסבתי (הוריה) בחיפה. מאותו סוכות ארור - כף רגלה לא דרכה בבית שלה.

לימים סבתי סיפרה לי שהיא חושבת שהיא לא חזרה הביתה כדי לגרום לנו להתרגל לחיים בלעדיה. שההלם לא יהיה גדול כל כך ביום שתלך.

וכמה שאי-אפשר להכין אותך ליום שבו אמא שלך עוזבת אותך - אני חושבת שסבתא שלי צדקה ואימי המופלאה, שתמיד ראתה עשרה צעדים קדימה, עשתה גם בזה עבודה מצויינת.

אני כבר שנים לא גרה בבית אבל שלושת האחים שלי עדיין גרו בו כשהיא חלתה. ובשישי הראשון אחרי השבעה התקשרתי לאחותי בדאגה לראות מה קורה ואם היא מסתדרת. לא קלטתי שכבר חודשים ארוכים היא מתקתקת לבד ארוחות שישי. לא קלטתי שחודשים ארוכים היא מנקה לבד. מקפלת כביסה לבד. לא קלטתי שחודשים ארוכים היא חיה בלי נוכחותה הפיזית של אימי המופלאה. רק אחרי שהיא לא הבינה מה אני כל-כך מתרגשת, אפשר לחשוב, היא כבר לגמרי מתורגלת, רק אז הבנתי שסבתא שלי צדקה. שאמא שלי נעדרה בכוונה מהבית שלה, גם כשיכלה לשוב אליו, לגינה שלה שכל כך אהבה, למיטה שלה, לכורסה שלה בסלון... אבל נמנעה מזה רק כדי שיהיה פחות קשה.
לא. "פחות קשה" זה לא יכל להיות לעולם, אולי היא נמנעה מלשוב לביתה כדי, פשוט, להרגיל אותנו...

רולדת בשר

החומרים הדרושים: 

ל3-4 רולדות

600     גרם בצק פילאס תורכי (רצוי של "מעדנות")

500     גרם בשר בקר טחון

3/4       כוס מים

5                    בצלים בינוניים

כפית פלפל אנגלי טחון

כפי פלפל ארבע העונות

רבע כפית אגוז מוסקט

חצי כפית מלח

רבע כפית פפריקה

מעט שמן לטיגון

1                    ביצה

מעט שומשום לציפוי.

הוראות הכנה:

1.                  מפשירים את הבצק לפי ההוראות המצויינות על האריזה.

2.                  מחממים תנור ל180 מעלות.

3.                 מניחים את הבשר בסיר עם המים ומבשלים על להבה בינונית כחצי שעה, תוך ערבוב מפעם לפעם, עד שהמים מתאדים לגמרי.

4.             קוצצים את הבצלים דק ומטגנים אותם בסיר נפרד. כשהם שקופים ויפים מוסיפים את הבשר ומערבבים. מתבלים בכל התבלינים ומערבבים היטב.

5.         פותחים את הבצק לחתיכה באורך של 30-40 ס"מ. משטחים 1/3-1/4 מתערובת הבשר על הבצק ומגלגלים לרולדה.

6.                  מורחים על הרולדה מעט ביצה בעזרת מברשת ומפזרים שומשום.

7.                  חוזרים על הפעולה עד שהבצק נגמר. ניתן להקפיא את הרולדות עם הביצה והשומשום ולאפות במועד מאוחר יותר.

8.                  אופים במשך כחצי שעה, עד שהרולדה זהובה וריחנית במיוחד.