תפריט ארוחת בוקר - סוכות חלק #2

אחרי האווירה המעט כבדה מהפוסט הקודם, אני שוב פה, הפעם עם חיוך על השפתיים :-)

החג, בניגוד למה שציפיתי, היה נפלא! פשוט כך. אמנם בצהריים, כשהתקשרתי לסבתא שלי לראות מה שלומה היא לא הפסיקה לבכות, אבל מרגע שהיא נכנסה לבית של אבא שלי (ושל הבת שלה...) היא הודיעה שהיא לא בוכה - וכך היה.

מאז שאימי המופלאה נפטרה, חג סוכות הפך להיות חג קשה. אבא שלי מתעקש להמשיך במסורת ארוכת השנים שלו (ושל אימי המופלאה), ומקפיד לבנות סוכה ענקית ולהזמין אליה את המשפחה המורחבת. וזה קשה. איך לא יהיה קשה? לבוא לבית שכולו אמא שלי ולגלות בעצב כל פעם מחדש שהבית עודו עומד על תילו אבל היא כבר לגמרי לא. איפה שלא מחפשים - אין. היא איננה. ולאט לאט גם הוויתה המיוחדת הולכת ונעלמת מתוכו. 

בדרך לצפון החתיך שאל אם אכפת לי לעבור בקבר. ייסורי המצפון עבדו שעות נוספות. הוא צריך לשאול אותי אם זה בסדר שנעבור בקבר..? ובאמת, לרוב אנחנו לא עוברים. "לעבור בקבר". זה נשמע כל כך "על הדרך". אבל זה לא. זה כל פעם מאכזב אותי מחדש, הכלום הזה שאני חווה שם.

כשהגעתי ראיתי לייד הקבר את העט הסגול שלי, שכתבתי בו בפעם הקודמת שהייתי שם. מחכה לי, כאילו הזמן עמד מלכת. משום-מה התרגשתי למצוא שם את העט, אבל המוזה לא היתה איתי ולא היה לי שום דבר לכתוב.

אז סתם ישבתי על הקבר, כמו שהייתי יושבת על המיטה ברמב"ם לייד אימי המופלאה, היא היתה רומזת לי שאני לא משאירה לה מקום ואני הייתי מכריחה אותה להצטמצם עוד קצת. וכך היינו מכלות את השעות הארוכות לאורך  הטיפולים המתישים. 
ובעודי יושבת, עם הגב לקבר פתאום זה היכה בי:

בבת אחת הבנתי, שמה שעבורי הוא עולם ומלואו שהיתה אימי המופלאה, בשביל כל אדם אחר זה סתם עוד קבר. קבר שחולפים ליידו בדרך לקבר שאליו אמורים להגיע. 

משם נסענו לבית של אבא שלי. הבית שהיה פעם גם של אמא שלי. לאט לאט הציפייה שלי שהיא תרד אלי במדרגות, או תנגב ידיים מהמטבח ותבוא לחבק אותי, הולכת ונעלמת. לאט לאט הגוף והלב מאבדים את הכמיהה לאימי המופלאה. לאט לאט אני מתרגלת. 

וחזרנו למסורת שלנו, האחים. כי כמו שאבא שלי מתעקש להמשיך במסורת של בניית הסוכה, לנו, האחים, יש את מסורת הקישוט והכנת השרשראות. לכמה שעות ספורות אנחנו יושבים, מנותקים מהעולם, עם שלל סיפורים והרבה ריפוי בעיסוק. כן, אפילו הלוחמים הקשוחים שבינינו מוצאים את עצמם חותכים פסים של פרחים עם חותכנים של מרתה סטיוארט...

ואפילו סבא שלי, עם לחלוחית בעיניו, ביקש להצטרף.

היה אמור להיות קונספט לקישוט הסוכה. קונספט כדורים פורחים. הפנטזיות שלי היו רבות: נתלה כדורים פורחים מהסכך, לייד כל צלחת יחכה כדור פורח קטן שבסלסלה שלו יהיה פרלין שווה... אבל, כהרגלי בקודש, מחשבות לחוד ומציאות לחוד...

כמה ימים לפני סוכות הבוסית שלי סיפרה לי על יריד שעתיד להתקיים בסופ"ש ושאלה אם אני רוצה להצטרף. איכשהו, לגמרי בלי לתכנן, מצאתי את עצמי שלוש שעות לאחר מכן קונה באלפי שקלים מצרכים ליריד, ומתכוננת, לראשונה בחיי, למכירה של עוגות ועוגיות... בסיועה העצום של בת דודתי היקרה מפז, סיון וכן בסיועה הלא מבוטל של הבלבוסטה, שמסייעת לי לא מעט בעת האחרונה. תודה לשתיכן! :)

אפיתי בלי סוף. הרגשתי שהעקבים נשרפים לי, שהגב שלי מאבד את צורתו ושהתנור מאיים לעלות באש - אבל המשכתי. ובעודי ממלאת אינספור קופסאות איכסון בנשיקות מרנג צחורות - הגיע פרפר.

הוא לא לבן וסקסי כמו שמדמיינים בדרך כלל פרפרים. אבל הוא נעמד לייד הכלי שהכינה לי אימי המופלאה מקרמיקה, ולא זז ממנו כל היום, עד שסיימתי לאפות. 

כשסיפרתי את זה לבת-דודה שלי, שאימי המופלאה אהבה כמו עוד בת, היא סיפרה לי שיש סביבה כל הזמן פרפרים שהיא מאמינה שהם "דרישת שלום" מאמא שלי. שהיא באה לבקר.

היא גילתה לי שהפעם הראשונה שבא אליה פרפר היתה כשהיא התארגנה לצאת לחתונה שלי, שהתקיימה חודשיים בדיוק אחרי שאימי נפטרה. היא רצתה להתלבש והפרפר חג סביבה, לא זז ממנה. היא הסתרקה והפרפר נחת לה על כף היד. לא זז. דרישת שלום מדודה רחוקה, שהיתה, פעם, אימי המופלאה.

ואז הגיע ערב החג ואמנם היו לי עוגות להביא (שנשארו מהיריד...) אבל כדורים פורחים, לעומת זאת, היו לי קצת פחות...

אבל מסתבר שכדורי אורז מצליחים בסוף להפוך לכדורים פורחים. מסתבר שכל מה שצריך זה כמה אחים שיכינו איתך שרשראות לסוכה וישחילו חוטי דייג כדי להבין שהכל שטויות. כן כדור פורח, לא כדור פורח, העיקר שיש עם מי לרכל בבית הזה! :)

היום כרמית יקירתי באה לבקר. אז הכנתי ארוחת בראנץ'. 

בראץ' זה נהדר, אבל כשמכינים בראנץ' לכרמית יש אתגר קשה במיוחד - היא לא אוכלת ירקות ולא נוגעת בפירות.

אחרי שחשבתי וחשבתי - זה מה שהחלטתי להכין:

חלה (חייב, כי כרמית אוהבת פרנץ' טוסט...)

לחמניות שומשום/פרג/גרעיני חמנייה

מקלות גריסני

לביבות בטטה

מדליוני פנקייק

תבשיל פטריות עם ביצים עלומות

גרנולה (בלי צימוקים, חמוציות או כל פינוק אחר - שכן, במגבלות החוקים של כרמית - זה אסור).

פלטת גבינות (לא הכנתי, קניתי)

שמרים טריקולד

בריוש עם צ'אנקים של שוקולד לבן

עוגיות קשקבל

טראפלס קראנץ' נוגט, לפינאלה.

אם אתם רוצים מתכונים של אחד מהדברים תכתבו לי ואקליד אותם בשמחה בפוסט הבא.

חג שמח!