יום שבת, 6 באוקטובר 2012

תפריט ארוחת בוקר - סוכות חלק #2


אחרי האווירה המעט כבדה מהפוסט הקודם, אני שוב פה, הפעם עם חיוך על השפתיים :-)
החג, בניגוד למה שציפיתי, היה נפלא! פשוט כך. אמנם בצהריים, כשהתקשרתי לסבתא שלי לראות מה שלומה היא לא הפסיקה לבכות, אבל מרגע שהיא נכנסה לבית של אבא שלי (ושל הבת שלה...) היא הודיעה שהיא לא בוכה - וכך היה.

מאז שאימי המופלאה נפטרה, חג סוכות הפך להיות חג קשה. אבא שלי מתעקש להמשיך במסורת ארוכת השנים שלו (ושל אימי המופלאה), ומקפיד לבנות סוכה ענקית ולהזמין אליה את המשפחה המורחבת. וזה קשה. איך לא יהיה קשה? לבוא לבית שכולו אמא שלי ולגלות בעצב כל פעם מחדש שהבית עודו עומד על תילו אבל היא כבר לגמרי לא. איפה שלא מחפשים - אין. היא איננה. ולאט לאט גם הוויתה המיוחדת הולכת ונעלמת מתוכו. 

בדרך לצפון החתיך שאל אם אכפת לי לעבור בקבר. ייסורי המצפון עבדו שעות נוספות. הוא צריך לשאול אותי אם זה בסדר שנעבור בקבר..? ובאמת, לרוב אנחנו לא עוברים. "לעבור בקבר". זה נשמע כל כך "על הדרך". אבל זה לא. זה כל פעם מאכזב אותי מחדש, הכלום הזה שאני חווה שם.

כשהגעתי ראיתי לייד הקבר את העט הסגול שלי, שכתבתי בו בפעם הקודמת שהייתי שם. מחכה לי, כאילו הזמן עמד מלכת. משום-מה התרגשתי למצוא שם את העט, אבל המוזה לא היתה איתי ולא היה לי שום דבר לכתוב.
אז סתם ישבתי על הקבר, כמו שהייתי יושבת על המיטה ברמב"ם לייד אימי המופלאה, היא היתה רומזת לי שאני לא משאירה לה מקום ואני הייתי מכריחה אותה להצטמצם עוד קצת. וכך היינו מכלות את השעות הארוכות לאורך  הטיפולים המתישים. 
ובעודי יושבת, עם הגב לקבר פתאום זה היכה בי:
בבת אחת הבנתי, שמה שעבורי הוא עולם ומלואו שהיתה אימי המופלאה, בשביל כל אדם אחר זה סתם עוד קבר. קבר שחולפים ליידו בדרך לקבר שאליו אמורים להגיע. 

משם נסענו לבית של אבא שלי. הבית שהיה פעם גם של אמא שלי. לאט לאט הציפייה שלי שהיא תרד אלי במדרגות, או תנגב ידיים מהמטבח ותבוא לחבק אותי, הולכת ונעלמת. לאט לאט הגוף והלב מאבדים את הכמיהה לאימי המופלאה. לאט לאט אני מתרגלת. 

וחזרנו למסורת שלנו, האחים. כי כמו שאבא שלי מתעקש להמשיך במסורת של בניית הסוכה, לנו, האחים, יש את מסורת הקישוט והכנת השרשראות. לכמה שעות ספורות אנחנו יושבים, מנותקים מהעולם, עם שלל סיפורים והרבה ריפוי בעיסוק. כן, אפילו הלוחמים הקשוחים שבינינו מוצאים את עצמם חותכים פסים של פרחים עם חותכנים של מרתה סטיוארט...
ואפילו סבא שלי, עם לחלוחית בעיניו, ביקש להצטרף.
היה אמור להיות קונספט לקישוט הסוכה. קונספט כדורים פורחים. הפנטזיות שלי היו רבות: נתלה כדורים פורחים מהסכך, לייד כל צלחת יחכה כדור פורח קטן שבסלסלה שלו יהיה פרלין שווה... אבל, כהרגלי בקודש, מחשבות לחוד ומציאות לחוד...
כמה ימים לפני סוכות הבוסית שלי סיפרה לי על יריד שעתיד להתקיים בסופ"ש ושאלה אם אני רוצה להצטרף. איכשהו, לגמרי בלי לתכנן, מצאתי את עצמי שלוש שעות לאחר מכן קונה באלפי שקלים מצרכים ליריד, ומתכוננת, לראשונה בחיי, למכירה של עוגות ועוגיות... בסיועה העצום של בת דודתי היקרה מפז, סיון וכן בסיועה הלא מבוטל של הבלבוסטה, שמסייעת לי לא מעט בעת האחרונה. תודה לשתיכן! :)

אפיתי בלי סוף. הרגשתי שהעקבים נשרפים לי, שהגב שלי מאבד את צורתו ושהתנור מאיים לעלות באש - אבל המשכתי. ובעודי ממלאת אינספור קופסאות איכסון בנשיקות מרנג צחורות - הגיע פרפר.

הוא לא לבן וסקסי כמו שמדמיינים בדרך כלל פרפרים. אבל הוא נעמד לייד הכלי שהכינה לי אימי המופלאה מקרמיקה, ולא זז ממנו כל היום, עד שסיימתי לאפות. 
כשסיפרתי את זה לבת-דודה שלי, שאימי המופלאה אהבה כמו עוד בת, היא סיפרה לי שיש סביבה כל הזמן פרפרים שהיא מאמינה שהם "דרישת שלום" מאמא שלי. שהיא באה לבקר.

היא גילתה לי שהפעם הראשונה שבא אליה פרפר היתה כשהיא התארגנה לצאת לחתונה שלי, שהתקיימה חודשיים בדיוק אחרי שאימי נפטרה. היא רצתה להתלבש והפרפר חג סביבה, לא זז ממנה. היא הסתרקה והפרפר נחת לה על כף היד. לא זז. דרישת שלום מדודה רחוקה, שהיתה, פעם, אימי המופלאה.

ואז הגיע ערב החג ואמנם היו לי עוגות להביא (שנשארו מהיריד...) אבל כדורים פורחים, לעומת זאת, היו לי קצת פחות...

אבל מסתבר שכדורי אורז מצליחים בסוף להפוך לכדורים פורחים. מסתבר שכל מה שצריך זה כמה אחים שיכינו איתך שרשראות לסוכה וישחילו חוטי דייג כדי להבין שהכל שטויות. כן כדור פורח, לא כדור פורח, העיקר שיש עם מי לרכל בבית הזה! :)
היום כרמית יקירתי באה לבקר. אז הכנתי ארוחת בראנץ'. 
בראץ' זה נהדר, אבל כשמכינים בראנץ' לכרמית יש אתגר קשה במיוחד - היא לא אוכלת ירקות ולא נוגעת בפירות.
אחרי שחשבתי וחשבתי - זה מה שהחלטתי להכין:
חלה (חייב, כי כרמית אוהבת פרנץ' טוסט...)
לחמניות שומשום/פרג/גרעיני חמנייה
מקלות גריסני
לביבות בטטה
מדליוני פנקייק
תבשיל פטריות עם ביצים עלומות
גרנולה (בלי צימוקים, חמוציות או כל פינוק אחר - שכן, במגבלות החוקים של כרמית - זה אסור).
פלטת גבינות (לא הכנתי, קניתי)
שמרים טריקולד
בריוש עם צ'אנקים של שוקולד לבן
עוגיות קשקבל
טראפלס קראנץ' נוגט, לפינאלה.
אם אתם רוצים מתכונים של אחד מהדברים תכתבו לי ואקליד אותם בשמחה בפוסט הבא.
חג שמח!

28 תגובות:

  1. מקסים. איפה את מוכרת את העוגיות האלה? (כלומר, איפה היה היריד?)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, עלמה :) היריד היה חד פעמי והיה בקסטיאל.

      מחק
  2. אני קוראת את הפוסט שלך ורועדת. רועדת כי כל מילה שכתבת כאילו אני כתבתי מדם ליבי. אין יום שעובר שאני לא מתגעגעת אל האהובה בנשים אמא שלי. עברו כבר כמעט ארבע שנים ואני כל יום נאבקת ביד שלי שמחייגת אליה אוטומוטית. אני אחרת מאז שהיא הלכה ואני כבר לא יודעת למי אני מתגעגעת יותר אליה או למי שהייתי כשהיא היתה לצידי. והאבן הזאת אין בה נחמה ולעולם לכלום לא יהיה נחמה רק לידיעה שאני משתדלת להיות כל מה שהיא רצתה שאני אהיה ויותר כי לא משנה איפה היא נמצאת אמא שלך תהיה גאה בך רק במימד אחר. חיבוקים ענקיים לך ולי ביחד.
    ומתכון ללחניות פליז פליז אני בדרך לבראנץ כזה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על המילים שכתבת. נגעת לליבי...
      מתכון ללחמניות רכות ונפלאות בערך 20 לחמניות:
      1 ק"ג קמח
      17גרם שמרים יבשים
      רבע כוס סוכר
      2 ביצים
      1.75כוסות מים
      חצי כוס שמן קנולה
      כף מלח
      גרעינים שאוהבים (חמניה, פקאן, מלך וכו'. אם רוצים קצח או שומשום מספיק כף-שתיים בלבד) 100 גרם+כף לציפוי.
      ביצה טרופה ושתי כפות חלב לציפוי.

      בקערת המיקסר מערבבים את השמרים עם הקמח ומוסיפים את כל המרכיבים מלבד המים. מתחילים ללוש במהירות איטית תוך כדי הוספה איטית של המים. לשים כעשר דקות. כשהבצק אחיד ואלסטי מוסיפים את הגרעינים לבצק. אם עושים קצח או שומשום לא מערבבים בבצק.
      מניחים את הקערה במקום חמים ומתפחים להכפלת הנפח כשעה.
      מחלקים את הבצק לעשרים חלקים שווים ויוצרים עיגולים יפים ואחידים על תבניות אפיה עם מרווחים של חמישה ס"מ ביניהם.
      מכסים ומתפיחים שוב כחצי שעה ןמחממים תנור ל180מעלות. מברישים את הלחמניות בביצה טרופה עם חלב ומפזרים מעל את הכף-שתיים מהתוספות.
      אופים כחצי שעה עד שהן זהובות ויפות. בתיאבון!

      מחק
  3. אני קוראת את הפוסט שלך ורועדת. רועדת כי כל מילה שכתבת כאילו אני כתבתי מדם ליבי. אין יום שעובר שאני לא מתגעגעת אל האהובה בנשים אמא שלי. עברו כבר כמעט ארבע שנים ואני כל יום נאבקת ביד שלי שמחייגת אליה אוטומוטית. אני אחרת מאז שהיא הלכה ואני כבר לא יודעת למי אני מתגעגעת יותר אליה או למי שהייתי כשהיא היתה לצידי. והאבן הזאת אין בה נחמה ולעולם לכלום לא יהיה נחמה רק לידיעה שאני משתדלת להיות כל מה שהיא רצתה שאני אהיה ויותר כי לא משנה איפה היא נמצאת אמא שלך תהיה גאה בך רק במימד אחר. חיבוקים ענקיים לך ולי ביחד.
    ומתכון ללחניות פליז פליז אני בדרך לבראנץ כזה

    השבמחק
  4. גיל את מצליחה להרטיט לבבות עם הפוסטים שלך.
    הכל נקרא ונראה טעים עד דמעות.
    שנה טובה והרבה חיבוקים לעידוד.
    קשה לאבד אם בכל גיל.

    השבמחק
  5. לא הצלחתי לקרא את כל הפוסט כי כל כך הזדהיתי עם תחילתו.
    כל סוף השבוע/חג האחרון התגעגעתי נורא להורים שלי. בניגוד אלייך, לא הלכתי לקבר. לא מאמינה בביקור של האבן הזו. שקלתי ללכת לנקות אותה קצת אחרי הרוחות אבל לא היו לי אנרגיות אפילו לזה.
    החוסר הזה, זה מין בור כזה בגוף שאי אפשר להסביר.
    אני בטוחה שיש עוד הרבה קוראים שמזדהים אתנו.

    יופי של תמונות מהיריד ומהסוכה.

    תודה על השיתוף.

    השבמחק
    תשובות
    1. מבינה אותך בכל ליבי... תודה רבה שכתבת לי..

      מחק
  6. תנסי נעלי פיטפלופ,יקרות מכוערות אך ממכרות,מחלקות את העומס על כפות הרגליים,תומכות ביציבה,נוחות יותר מכל נעל ספורט מתוחכמת ומכל נעל "בריאותית" אורטופדית וכד בלוג מקסים

    השבמחק
  7. אני רוצה את המתכון של פלטת הגבינות :-)
    ושל הלביבות בטטה..
    ובעיקר שתגשימי לי חלום ותבואי להכין אצלי אוכל בבית!

    ריגשת מאוד.

    השבמחק
    תשובות
    1. את החלום אני מוכנה להגשים בשמחה :)
      הפלטת גבינות - היו ארבעה סוגי גבינות על מגש עץ וסכינים ראויות... :)
      מתכון ללביבות - אקליד בפוסט הבא :)
      תודה לך :)

      מחק
  8. תנסי נעלי פיטפלופ,יקרות ,מכוערות וממכרות,נוחות יותר מנעלי ספורט מתוחכמות,יותר מנעליים "בריאותיות" אורטופדיות וכו. מפזרות את הלחץ בכף הרגל,תומכות ביציבה,מונעות עומס על הגב,מדהימות...
    בלוג מקסים

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה על ההמלצה!! :) כבר הולכת לבדוק!

      מחק
  9. אני כל פעם קוראת את מה שאת כותבת, מתרגשת ועצובה ממילותייך
    ורק רציתי לספר לך שקרה לי הפוך צצך כשהסתכלתי על תמונת הקברים
    מה שראיתי בתמונה שלך לא היה אבנים, אלא המוני המונים של סיפורים, של אהבות, של געגועים
    לא קור הרגשתי אלא חום גדול
    ומחבקת אותך על הפרפר שהיה איתך. איזו זכות גדולה לקבל תזכורת שכזו, שאת לא לבד, שמתגעגעים אלייך בחזרה, שנמצאים איתך
    מכל הלב
    ציפי

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ציפי... ריגשת אותי מאוד!

      מחק
  10. שירן יקירתי, ריגשת אותי מאוד הן בסיפור החג שלך והן בהקרת התודה.
    את בחורה מקסימה ומאוד קל וכיף לעזור לך.
    כיף לראות שהמשפחה שלך כל כך אוהבת ומחבקת.
    וארוחת הבוקר נראת מפנקת ביותר, אפילו למישהו שאוהב ירקות ופירות :-)

    השבמחק
  11. שלום!
    השולחן נראה יפיפה ומלא כל טוב!
    אשמח לקבל את המתכון ללביבות בטטה :)

    תודה רבה! ו'אחרי החגים' שמח!

    השבמחק
  12. כל כך מתחברת לתחושה הזו לגביי הקבר - אני הולכת לשם רק בשביל אמא שלי וסבתא שלי כי אני יודעת שזה חשוב להן (אבי נפטר לפניי 9 שנים)

    הבלוג שלך מקסים ומרגש...
    אני אשמח למתכון לבריוש - נשמע מעניין!
    תודה

    השבמחק
  13. אני יושבת קוראת ובוכה ...כי אין בעולם אהבה כמו אהבה בין אם ובת. הכל בבית ובלב הוא אימא.

    השבמחק
  14. את פשוט מקסימה וכותבת נפלא.
    תודה על השיתוף.
    יש לך אהבה בלב שהיא מדהימה.
    נהנית מכל פוסט ופוסט שלך.
    ותמיד בסוף רוצה לחבק אותך חזק חזק חזק
    יונית

    השבמחק
  15. אנונימי18 נובמבר, 2012

    כולם פה מצביעים כמה שאת מרגשת- ואני מצטרפת לכל תגובה.
    אני מאוד אשמח לקבל את המתכונים ל:
    חלה- למרות שנראה לי שלא יצא לי כמו שצריך כי יש לי תנור פשוט ולפעמים זה תלוי בתנור..
    מקלות גריסני- הרעש המתפצפץ תענוג
    שמרים טריקולד- מאוד מעניין אותי לעבוד עם שמרים
    עוגיות קשקבל- כי זה פשוט אלוהי

    אין כמו להכין אוכל של מישהו אחר ולהרגיש דרך זה את האדם עצמו.
    תודה לך

    השבמחק
  16. אנונימי25 נובמבר, 2012

    ואני מתגעגעת לאבא. הוא לא היה בשלן מגוון אבל אף אחד לא מכין סלט ירקות , פירה ושניצל כמוהו. אבא שידע לתקשר את האהבה שלו אלי רק דרך האוכל, שתמיד רצה שאני אוכל, שיתנו לי אוכל ושהצלחת שלי תהיה ריקה בסוף. כמה זמן לקח לי להבין שבכל פעם ששאל אם אני רוצה טוסט בעצם אמר -אני אוהב אותך בת שלי.
    אני אוהבת אותך אבא

    השבמחק
  17. איזה פוסט מרגש!!! הארוחה נראית טעימה בטירוף ומשמינה! אבל למי אכפת. תודה על כל המתכונים השווים. אני לא מסוגלת להכין פנקייק קטן בלי מתכון לפנקייק.

    השבמחק

זה אולי נראה מסובך לכתוב תגובה- אבל זה לא :-)
ביחרו לעצמכם שם או הגדירו "אנונימי", כתבו תגובה, ליחצו על "פרסם הערה" והקישו את צירוף האותיות שיינתן לכם. זהו! התגובה נשלחה :-)