יום ראשון, 27 במאי 2012

קינוחים לשבועות - החג של אימי המופלאה



הרבה זמן לא כתבתי. הרגשתי פתאום שנגמרו לי הזכרונות מאימי המופלאה. מתכונים יש לי בשפע, אבל הזכרונות? הם הולכים ואוזלים ואין מי שיחייה אותם. כך חשבתי. אבל לפעמים אפשר להשתמש בזכרונות של אחרים, לא? בייחוד כששומעים  זיכרון מרגש במיוחד...
(אם אין לכם כוח לקרוא - סורו למטה, תמונות ומתכוני קינוחים למכביר מחכים לכם...)

אירוע משפחתי. פעם, לא נעים להודות, הייתי מתייחסת לאירועים משפחתיים קצת כמו לנטל. כולם מתקיימים באיזור הצפון (כך שתמיד יש לי חתיכת נסיעה הלוך וחזור), למי יש כוח, אחרי יום עבודה, מתפוצץ לי הראש... אבל כפי שכתבתי פה כבר פעם - - בשבעה על אימי המופלאה הבנתי שהאסונות באים אלינו לבד ואת השמחות אנחנו צריכים להביא בעצמנו ומרגע שהבנתי את זה - אני אוהבת אירועים. גם אם יש לי יום מעיק ובא לי רק להישפך בבית ולראות היפה והחנון #3 (כן, בשל האירוע החמצתי את הפרק הראשון...) אני עדיין מזכירה לעצמי כל הזמן - תשתקי. אל תעזי לקטר. הלוואי וכל המפגשים המשפחתיים שתזכי להם יהיו באירועים שמחים ולא בנסיבות איומות ונוראות.

אם-כן, בחמישי האחרון שמתי פעמיי לאירוע משפחתי מרגש. היו לי כמה ענייני חג-שבועות לתקתק עם דודות שלי (שעוד ידובר בהן) וסיכמנו שנעשה ישיבת הפקה מסודרת בשולחן באירוע. גם ממש התגעגעתי לאחיות שלי שלא ראיתי המון זמן, לסבא וסבתא שלי, לבני דודים שלי... בקיצור, היו לי הרבה אנשים לראות ולחבק.
הגעתי, אמרתי שלום לכמה אנשים לא ממש חשובים שנקרו בדרכי, תרתי אחר החשובים לי באמת ונתקלתי בחברה של דודה שלי שעשתה לי סימן לגשת אליה. מסתבר שהיא קוראת אדוקה של הבלוג. "תודה רבה..." חייכתי אליה במבוכה ואז היא אמרה לי "את יודעת מה זה אמא שלך בשבילי?" לא ידעתי, אז היא סיפרה. 
זיכרון שלה, סיפור שלא הכרתי ולא שמעתי מעולם אבל הוא מאוד ריגש אותי, בייחוד משום שהוא כל-כך מדוייק. כל-כך אמא שלי, שכל-כך חסרה לי...

לפני הרבה שנים, אותה חברה טובה של דודה שלי, שנקרא לה "האני" כי זו מי שהיא, אישה יקרה, אמרה לדודה שלי שהיא צריכה להכין ברכה ליום-הולדת ה-50 של אחיה הגדול והיא לא יודעת מה לכתוב. אז דודה שלי אמרה ש"מה הבעייה? בואי נדבר עם טובה, היא תכין לך ברכה!" האני התקשרה לאימי המופלאה וביקשה ממנה לכתוב עבורה איזו ברכה. אמא שלי, שאהבה הפקות משפחתיות כמעט כמו שאהבה את ילדיה, לא בזבזה זמן, נתקה את השיחה ופתחה מסמך חדש בWord כדי להתחיל לנסח. היא סיימה, שלחה להאני את הברכה במייל והמתינה. אבל בעודה ממתינה לתגובתה של האני היא החליטה שהברכה לא מספיק טובה, שינתה את הניסוח, הוסיפה משפטים, הכניסה נשמה בין השורות ושלחה שוב. "לא את הקובץ הראשון, תפתחי ישר את המייל השני ששלחתי לך!" היא אמרה להאני בשיחתן השניה, ניתקה והמתינה. האני מספרת שלאמא שלי היה חשוב שהברכה תהיה מיוחדת, כיאה לברכה ליום הולדת חמישים. האני קיבלה את הקובץ השני, היתה מאושרת, הודתה לאמא שלי וחשבה שבזה נגמר הסיפור, אבל אמא שלי פתאום קלטה שהיא רק כתבה ברכה ולא ממש עיצבה אותה. תוך דקות ספורות היה במייל של האני קובץ שלישי - הפעם מעוטר וצבעוני, כי "אם כבר עושים" כך היתה אומרת, "עושים כמו שצריך!"
האני קיבלה את המייל השלישי, התעלפה על העיצוב והודתה לאימי. "עכשיו תקריאי לי בקול רם כמו שתקריאי באירוע" אמא שלי ביקשה, האני הקריאה ואמא שלי אישרה. הן ניתקו את השיחה שמחות וטובות לב וכל אחת פנתה לענייניה עד שהאני פתאום נזכרה שאין לה מדפסת צבעונית... היא התקשרה שוב לאמא שלי.
"מה אני עושה? אין לי מדפסת צבעונית..." 
אמא שלי לא איבדה עשתונות: "מתי מסיבת יום ההולדת?" היא שאלה. "מחר" תשובתה הצפויה של האני. מממ... מחר... "איפה?" אמא שלי שאלה והאני ענתה שזה בקיבוץ באיזור עמק יזרעאל. "אל דאגה. סעי לאירוע, אני אדאג שהברכה תגיע אלייך כמו שצריך".

כזו היתה אמא שלי. כשחברה נתקעה עם אורחים שמזמינים את עצמם לעוד חצי שעה - אמא שלי היתה מתקתקת את עוגת הגבינה שלה, נוסעת מהר, משאירה אצל החברה את העוגה עם קצת אבקת קסמים וממהרת להסיע את אחד הילדים שלה לחוג. כשאחיינית שלה חגגה בת מצווה - היא זו שהיה חשוב לה כל כך להפיק לה שיר מיוחד באולפן, לעשות איתה חזרות ולהסיע אותה להקלטות. כשחברה אחרת היתה צריכה עזרה בלסדר ולארגן קלסרים ומסמכים - אמא שלי היתה מייד מתייצבת ומתחילה לתייק ולמיין.
והנה, גם כשחברה של דודה שלי היתה צריכה עזרה - אז כמובן שמייד היא נרתמה. כי כזו היא היתה. נתינה ללא גבולות.

הגיע הבוקר ואימי המופלאה יצאה לדרכה כשעל גופה טריינינג ולצידה בכיסא הברכה המהוללת שהודפסה יום קודם בקניון אלונים על נייר כרומו מבריק ואפילו נויילנה, שהרי נאמר שאם כבר עושים - עושים כמו שצריך... 
הגיעה אימי המופלאה לבית של אח של האני, התקשרה אליה מהאוטו וביקשה שתבוא היא אליה כי "אני לא יוצאת,  אני לא יכולה שיראו אותי ככה, עם טריינינג!" האני באה, לקחה את הברכה, התעלפה בקטנה על ההשקעה, הקריאה אותה מול אמא שלי, אמא שלי אישרה והן נפרדו בחיבוק. 

וכך ברגע אחד, כשאני באולם אירועים ועדיין לא אמרתי שלום לאף אחד כמו שצריך, חזרתי למציאות.
אחרי שבאתי עם המון מצב-רוח וחשק לרקוד, אני מוצאת את עצמי מוחה דמעות ונזהרת על האיפור. ובין הדמעות אני רואה את דודה שלי מנופפת לי לשלום ועושה לי פרצוף של "איך-עדיין-לא-נתת-לי-חיבוק-ונשיקה?!" ואחותי הקטנה עשתה לי סימן של "מה נסגר, בואי תגידי שלום ונרקוד!" ודודה אחרת באה לחבק אותי וסבא שלי הסתכל עלי מהשולחן ולא הבין איך אני כבר עשר דקות במקום ועדיין לא ניגשתי אליו, אבל אני הייתי עמוק בזיכרון של האני. בתוך כל השמחה הזו, פתאום צבט אותי הגעגוע הצורב לאימי המופלאה. געגוע שאי אפשר לרפא. עצב עמוק, שמגיע לרוב בלילות או בשתיקות ארוכות, ופתאום כאן, באמצע השמחה, במקום כל-כך לא צפוי, פתאום אפפה אותי עצבות...


ובדרך חזרה, כששרנו החתיך ואני בקולי קולות יחד עם פוליקר באוטו, פתאום הבנתי שמאז שאימי המופלאה הלכה לה, יש משפט אחד מזוקק שמתאר את חיי היטב, והוא ש"עצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי".
וגם בשמחות הכי גדולות, תמיד יהיה מקום לעצבות הזו, המהולה בחיי מאז לכתה.

חג השבועות היה ה-חג של אמא שלי. אצלינו במשפחה אוהבים בשר והיא הצליחה בדרכה המסתורית לגרום לכולם לאכול רק מוצרי חלב חג אחד בשנה. היא היתה מזמינה את כולם אליה, פותחת שולחן ענקי ומכינה עשרות פשטידות, לזניות, פסטות, מאפים וקינוחים. אני הייתי תמיד מגיעה ומרפה את ידיה ש"בשביל מה את משקיעה כל כך הרבה, גם ככה אף אחד לא שם לב לצבעים של המפיות" והיום, כשהיא איננה, אני אוכלת את עצמי על כל המשפטים הרעים שהייתי אומרת לה בחג שלה, והופכת את שבועות לחג לזיכרה. רק מאכלי חלב, שולחן ערוך בקפידה, מפיות תואמות את המפות והסכו"ם, פרחים ואור.
חג שבועות שמח!

השנה החלטתי להכין את רוב הקינוחים על בסיס המתכונים שלה.
הנה למשל גירסת הפטיפור לעוגת הקדאיף של אימי המופלאה. הפעם לקחתי איטריות קדאיף אמיתיות, ערבבתי אותן עם חמאה מומסת וסוכר ואפיתי בתבנית שקעים קטנטנים. לאחר האפיה פשוט הזלפתי את הקרם מהעוגה המקורית וקישטתי בפירות יער קפואים.


מה שכן, יש לי אח אחד גאון שאוהב שוקולד הרבה יותר מוניל. בשבילו ובשביל שכמותו, הכנתי כמה סלסלות קדאיף שמילאתי במוס שוקולד קפוא.
וזו עוגת הביסקוויטים של אימי המופלאה - הפעם בכוסות אישיות. איך שאני לא אהפוך את זה, בסופו של יום זו העוגה הכי טעימה בעולם... ואם כבר הכי טעימה בעולם - אז שתהיה אישית!
שברתי ביסקוויטים פחות-או-יותר בגודל הכוס, הזלפתי את הקרם, שמתי עוד שברי בסקוויט, שוב קרם


ומעל את קרם השוקולד שהרשה לעצמו להתפנק לאורך כל הכוס.
בנוסף הכנתי מיני קרמבו. מאוד פשוט, אבל צריך מדחום. מכינים מרנג איטלקי כמו שמוסבר כאן. היות שלא היה לי כוח להכין עוגיות, הכנתי בסיס קראנץ' נוגט כמו הבסיס במתכון הזה, של הפליזר שוקולד. 


את המרנג האיטלקי המהמם הזלפתי עם שק זילוף עם צנתר חלק על עיגולים שקרצתי מהבסיס קראנץ' נוגט ונתתי לקרמבואים החשופים לנוח במקרר שעתיים.
לציפוי: 300 גרם שוקולד מריר מטומפרר (הוראות לטימפרור יש באותו מתכון של הפליזר שוקולד) - פשוט טובלים כל קרמבו בשוקולד ונותנים לו להתקשות. שומרים במקרר.














בנוסף היו ולא צולמו הטראפלס של אימי המופלאה. במקום לחתוך אותם לריבועים, כפי שהסברתי בפוסט ההוא, הזלפתי את התערובת לתבניות סיליקון עם שקעים קטנים (לא זו של הקדאיף, אלא אחרת. אני מכורה לתבניות סיליקון ויש לי בערך מאה מהן. מה שכן, ברגע שצריך לשטוף אותן אני מקללת את הרגע שהתאהבתי בהן... אם למישהו יש טיפים לשטיפת תבניות סיליקון - אשמח לשמוע!) בכל אופן, העברתי את התבניות עם הטראפלס למקפיא לשעה ואז, שימו לב למוטיב החוזר, השמתי כפית של בסיס קראנץ' נוגט בכל שקע. כך יוצא שיש מעדן טראפלס עם בסיס מתפצפץ בפה - חצי נימוח וחצי פריך. משהו מהסרטים. באמת!


טארטלטים שוקולד מריר/שוקולד לבן - לא מתכון של אמא שלי אבל כן מתכון טעים. מכינים בצק פריך מכל מתכון שאוהבים (אפשר למשל מהמתכון הזה, של עוגת התפוחים של אימי המופלאה) אופים בהתאם להוראות וממלאים. מילוי השוקולד שלדעתי עובד הכי טוב בטארטלט הוא: 100 גרם שוקולד מריר, 130 גרם שוקולד חלב, 150 מ"ל שמנת מתוקה, 25 גרם חמאה וכפית גלוקוזה. מביאים את השמנת והגלוקוזה לסף רתיחה ושופכים על השוקולד. כשהתערובת מגיעה לטמפ' של 35 מעלות, מוסיפים את החמאה ומערבבים עד שהיא נטמעת ואז פשוט ממלאים את הטארטלטים האפויים.


המרקם האהוב עלי למילוי שוקולד לבן הוא 100 מ"ל שמנת, כפית גלוקוזה, 200 גרם שוקולד לבן ו25 גרם חמאה. הוראות ההכנה זהות לאלה של השוקולד חלב-מריר.
הקישוטים אלה צורות משוקולד חלב שטימפררתי וקרצתי והכדורים הקטנים הם פניני שוקולד חלב או לבן (להשיג בחנויות המתמחות).


היו גם מאפינס שוקולד נוגט ששכחתי לצלם והיו גם פוקאצ'ות








ושתי המלצות לסיום - 
קודם כל, הייתי רוצה להמליץ בחום על הדודות הנפלאות שלי, אורלי ויעל, שבאו במיוחד על הבוקר לסבתא שלי ועזרו לי לתקתק עניינים: לחתוך, לקצוץ, לחמם, לסדר, לארגן, לתבל, לחבק, לצחוק ולהבריח אורחים לא קרואים מהמטבח. מומלץ בחום!
והמלצה נוספת ושווה לא פחות -
בנוסף לקינוחים שצולמו היו עוד כמה שלא צולמו (נסו אתם לצווח מול 30 איש - "לא לגעת!!! קודם אני צריכה לצלם!!") ונוסף עליהם היו גם הרבה מאכלים רגילים של שבועות (רביולי בטטה, קנלוני גבינות, טורטליני פטריות, פטריות ממולאות, פשטידות, קישים, לזניות, דגים, בורקסים, פיצות, סלט כרוב עם גרוב, סלט כרוב רגיל, סלט עגבניות שרי מון-שרי, סלט ביצים אלוהי ועוד כל מני ששכחתי...).
כדי לשנע את כל הכבודה הזו מרמת גן לחיפה נעזרתי ביפיוף הזה, שרכשתי לפני כמה זמן מהחנות האהובה עלי "לגעת באוכל".








למעשה מדובר בקופסה עצומה, עם סגירה לא הרמטית, אבל מספקת בהחלט, שבתוכה אפשר לשים המון קאפקייקס (המכסה גבוה מאוד), אבל גם הרבה קופסאות נפרדות. אם אתם בענייני בישולים בבית והעברתם לבתים של אחרים - כמה קופסאות מהממות כאלה - ואתם מסודרים!


אגב, את הלוגו החדש והמטריף של "נחמה ממליצה", עיצב עבורי יאיר סגל המוכשר אש. תודה, יאיר! :)


אמנם בדיעבד אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא - 
חג שבועות שמח!
:-)

25 תגובות:

  1. הגעתי לבלוג שלך,ככה סתם פתאום.התחברתי מיידית לגעגוע העצום שלך לאמך, אני איבדתי את אימי לסרטן, כשהייתי בת 24 והיא בת 56.5.
    כ"כ נכון המשפט:"עצבות מהלה כל שמחה, כל שמחה ששמחתי" .הרעיון של לזכור אותה דרך המתכונים שלה, מופלא בעיני.יש לך בלוג מקסים והמתכונים מגרים ביותר:-) שתדעי רק דברים שמחים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה! מאחלת לך מכל הלב, איחולים זהים...

      מחק
  2. אנונימי27 מאי, 2012

    הפוסט הזה מרגש ביותר.ממש נוגע ללב.
    אמך.קשה בלי אמא.אין מה לומר.
    יופי של תמונות ותוצרים מרהיבים. תבורכי,נחמה ומצאי נחמה בעיסוקייך.
    טליה

    השבמחק
  3. התמונות פשוט מעולות והצבעוניות מדהימה
    בהחלט אנסה כמה מהמתכונים.

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי28 מאי, 2012

      נתת לי רעיון מעניין על סדנת שיפוץ. אולי נעשה חליפין סדנת צילום/בישול בסדנת שיפוץ :)

      מחק
    2. יאללה! :)
      shovetet@gmail.com

      מחק
  4. ואוו! את מרגשת אותי כל פעם מחדש, אני יושבת מול המחשב וקוראת את הפוסט בפעם השלישית ולא מפסיקה לבכות...
    עדיין טרי, אבל כל כך מבינה אותך. פתאום, מבלי ש"התכוננתי" מראש, מזכירים לי את אבא והדמעות פשוט לא מפסיקות.

    שולחת לך חיבוק חם ואוהב,
    תהיי חזקה!
    ותמיד תזכרי, היא הייתה רוצה לראות אותך מחייכת ושמחה.

    נשיקות

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יקירתי, חיבוק ענק ענק גם לך..!

      מחק
  5. אנונימי28 מאי, 2012

    ממש מרגש כל פעם מחדש ...

    השבמחק
  6. פרנצסקה28 מאי, 2012

    פוסט מקסים! הקינוחים נראים נהדר :-)
    והכתיבה שלך על אימך, הכי מרגשת מהכל!

    השבמחק
  7. כל מה שראיתם אני טעמתי חבל על הזמןןןןןןןןן
    אין דברים כאלה

    השבמחק
  8. כל כך מרגש.. את מצליחה להעביר כאן כמה נפלאה הייתה אימך, חיבוק חם בשבילך.

    השבמחק
  9. כבר הרבה זמן שאני רוצה להגיב כאן בבלוג...
    משום מה לא היה לי את האומץ עד עכשיו.
    הכתיבה שלך כ"כ מרגשת וגורמת לי להעריך את המשפחה שלי ואת החיים בכלל (באמת).
    אז רציתי להודות לך וגם להגיד לך שהתמונות והמתכונים שלך נפלאים.

    השבמחק
  10. אני מאד שמחה שמצאתי אותך...
    ריגשת והדמעת אותי בסיפור המקסים על אמא שלך, השארת אותי פעורת פה (ומקורקרת בטן) מול שפע הקינוחים והבישולים שנראים נפלא (אני לא יודעת אם אעז לנסות, מאז פסח התיישבו עלי איזה 3 קילו שאני רוצה להפרד מהם)
    ומשפט אחד אני לוקחת איתי בתיק מעכשיו: את השמחות צריך להביא לעצמנו.
    שתהיה שבת שלום ומנוחה.

    השבמחק
  11. מדהים!
    החלוקה לקינוחים אישיים, שדורשת המון השקעה בכל פריט... ורמת האומנות בה את מייצרת הכל - את פשוט רב-אמנית.
    הכל כ"כ יפה.

    והמילים שלך נוגעות ביופיין ורגישותן.
    שמחה שמצאתי אותך.

    השבמחק
  12. פוסט מקסים!! התמונות והמתכונים עושים חשק...הכל נראה כ"כ יפה וטעים.
    מאוד אהבתי את הבלוג שלך ואת הרעיון מאחוריו- הוכחה עיקשת לכך שאוכל הוא לא רק מזון לגוף אלא הרבה מעבר לכך.
    אני מחזקת את ידך ומאחלת לך שתמיד יהיה לך מה לזכור ומה לכתוב- ישר כוח!

    השבמחק
  13. טעמים שרואים מכאן10 מאי, 2013

    הסיפורים שמאחורי האוכל ... אני מאוד שמחה עכשיו... שכולם מבינים את המשמעות האמיתית והמדהימה של האוכל !
    איך שהוא את הצלחת לחבר בין אוכל מדהים לנשמה טהורה ורגשית את עושה בשבילי עבודת קודש... המשיכי כך ותגרמי לעוד אנשים להתאהב באישיות שלך ובאוכל שלך

    השבמחק

זה אולי נראה מסובך לכתוב תגובה- אבל זה לא :-)
ביחרו לעצמכם שם או הגדירו "אנונימי", כתבו תגובה, ליחצו על "פרסם הערה" והקישו את צירוף האותיות שיינתן לכם. זהו! התגובה נשלחה :-)