יום שלישי, 19 ביולי 2011

מה היה קורה אילו - טראפלס מעולים


מאז אותו יום שחור שגיליתי שאימי חולה במחלה הארורה הקפדתי להימנע משאלות ה"מה היה קורה אילו?"
מה היה קורה אילו היינו מגלים את זה בזמן?
מה היה קורה אלמלא היו גרורות?
מה היה קורה אילו המחלה היתה פורצת רק עוד עשרים שנה?
שלושים שנה?
מה היה קורה אילו לא היתה פורצת כלל?

אבל בזמן האחרון אני על סף התמוטטות ויש שאלה אחת ויחידה שלא נותנת לי מנוח:
מה היה קורה אילו אימי המופלאה היתה עדיין בחיים?
מה היה קורה? לאחי הגאון היתה אמא שתלווה אותו כשהוא מתגייס לצבא. זה מה שהיה קורה.


לפני שנתיים בערך, אימי המופלאה הגיעה לתל אביב לבחון אופציה של שילוב רפואה אלטרנטיבית עם הכימותרפיה. עשינו לנו, היא ואני, יום כיף: הלכנו לארוחת צהריים ביחד, הסתובבנו בקניון, אפילו פגשנו את בת דודה שלי לדייט קצר. כאילו אין מחלה מרחפת למעלה. כאילו הכל בסדר. עשינו חיים. תרתי משמע.

בחרנו מבעוד מועד שני מטפלים המתמחים בסרטן ששמענו עליהם המלצות טובות (לצד טוקבקים איומים, אלא שמהם העדפנו להתעלם אותה עת).
המדקרת הראשונה שהגענו אליה היא זו שגורמת לי היום לשאול, בפעם הראשונה, "מה היה קורה אילו?"
המדקרת דיברה עם אימי המופלאה פחות מעשר דקות, העיפה מבט חטוף בCT, שמעה שיש גרורות והציעה איזה שיקוי פלאים בעלות כמעט בלתי מורגשת של מאה אלף שקלים. כן, זו לא טעות. 100K שקלים. וזו רק ההתחלה. אחרי שלושה חודשים יש לשלם סכום עצום דומה. היא עוד הוסיפה ואמרה שעם השיקוי הזה אמא שלי תוכל לחיות חמש שנים.
חמש שנים? מה חמש שנים?? אמא שלי אמורה לחיות עד גיל 120, תודה.
נפנפתי אותה בביטול. איזה מן דבר זה? מי היא בכלל שתגיד שלאמא שלי יש רק חמש שנים לחיות? תודה, אבל לא תודה.
אבל מה היה קורה אילו? מה היה קורה אלמלא היינו פוסלות על הסף?
אולי לאחי היתה אמא שתלך איתו לריקושט לקנות גרביים מיוחדים לצבא וגופיות לבנות.

את השיקוי המהולל של המדקרת אמא שלי כמובן לא קנתה, אבל היא הלכה אליה לדיקור. דיקור שהמדקרת הבטיחה לה שיגרום לה לא לאבד את שיערה בטיפולים.
עד אותו רגע, אימי המופלאה לא איבדה כלל שיער בטיפולים וזאת למרות החששות הכבדים שהיו לה מהנשירה.
בטיפול הכימותרפי הראשון אחרי הדיקור מונע-הנשירה אימי המופלאה החלה לאבד שיער.
אז אולי מזל שבחרנו לא לקנות את השיקוי? אולי אם היא היתה לוקחת אותו היא לא היתה שורדת אפילו את הבקושי שנה שהצליחה לשרוד מאז גילוי המחלה?
אולי.
אבל אולי לא.
ואולי, אילו לא הייתי מרשה לעצמי להתייחס בכזה זלזול למדקרת, אולי עוד היתה לי אמא.

שנה וקצת שאני מחזיקה בתואר העצוב "אמא לשלושה אחים". אף אחד לא כפה עלי את התואר, אבל כתבתי כבר בעבר שלא ממש היתה לי ברירה. מישהו היה חייב להחליף את אימי המשמעותית ובצר לי, הפכתי אני לתחליף העלוב והבלתי מספק.
כמה בלתי מספק? עד בלי די.

לפני שבועיים אחותי המקסימה התקשרה לבכות קצת על מר גורלה. הדברים הרגילים, לא משהו דרמטי. בין השורות הופיע משפט המחץ: "ואני כבר שנה וחצי בצבא ועדיין לא שלחת לי חבילה!"
חבילה..?! עדיין שולחים חבילות?! יש פייסבוק, למה צריך חבילות...?
אבל כמובן שהתמלאתי ייסורי מצפון. לאמא שלי זה בחיים לא היה קורה.

אימי המופלאה נכחה כמעט בכל האירועים המשמעותיים בחיי, למעט בחתונה. זה המזל שבלהיות אחות בכורה- מספיקים יותר בטווח זמן אחד.
כשהעזתי להתייסר על איזה מן חיים אלה שאמא שלי לא יכולה להיות בחתונה של הבת שלה ואיך לכל הרוחות אני אצליח לחנך את ילדיי בלעדיה, מייד שבו והיכו בי ייסורי המצפון. על מה את מעזה לקטר, עלובה שכמותך?

למרות שאז עוד היתה בחיים, אימי המופלאה לא הגיעה לגיוס של אחותי. זה היה בוקר שאחרי לילה איום ונורא, כאבים בלתי נסבלים, בכי, ייאוש... לדעתי היא כבר הבינה שהיא על זמן שאול. בבוקר אחותי הגיעה אליה ולא האמינה שהיא הולכת להתגייס בלי שאמא שלה תהיה שם.
זה גמר אותי. אבל אני, מי אני בכלל? אני לא מצליחה לדמיין מה עבר על אחותי. איך אפשר להתגייס בלי אמא?
ואיך אפשר לסיים טירונות בלי אמא?
ואיך אפשר לסיים קורס בלי אמא? בלי חיבוק מאמא בסוף הטקס?
כשאחותי סיימה את הטירונות אמא שלי היתה (שוב) מאושפזת ברמב"ם. אבל ממיטת חולייה היא תקתקה את  ההפקה: דאגה לברר איפה יש פיצריה (פיצֶרְיה, והמבין יבין :-)) קרובה לבסיס ללכת אליה לקנות מגשים חמים, דאגה לתפעל את דודתי שתחתוך מלא ירקות לפסים דקים ויפים, דאגה להזמין מהמאפייה כמות מספיקה של בורקסים ומאפים אחרים, הזכירה לי לקחת בלונים, ברכות, מצלמת וידאו ומצלמת סטילס... רק את עצמה היא לא הצליחה להביא לשם.
ניסינו להפוך את זה ליום מושלם, אבל זה היה כל כך מתאמץ ומאולץ. איך אפשר לסיים טירונות בלי אמא?!

והנה אוטוטו אחי הגאון מתגייס. שוב לחוות את החוסר שלה בממדים בלתי נתפסים.
מה יהיה כשאחותי תתחתן? 
ואיך אני מעזה בכלל להתלונן כשאצלי היא היתה ואצלם לא. למה דווקא אני זכיתי להספיק והם לא?
זה כל כך לא הוגן.
זה כל כך לא פייר לאבד את אמא שלך...

ברגעים כאלה אני מצטערת שהכרחתי את אחי הגאון להירשם כמנוי לבלוג שלי. היה עדיף לו הוא לא היה קורא את הפוסט הזה. אבל א', יקירי, אחי המושלם והגאון-
אני מאחלת לך את הגיוס הכי נעים בעולם, אני בטוחה שהיא מסתכלת מלמעלה ומתפוצצת מגאווה. איזה ילד מושלם היא גידלה. גאון מהלך, תמיד נכון לעזור, מפנק, כיפי, מצחיק ואמיתי.
שרק יהיה לך טוב, שמור על עצמך מכל משמר, כי יש לי כמוך רק אחד ויחיד!

את הטראפלס הפשוטים הללו, אימי המופלאה נהגה להכין יחד עם אחי הגאון.
מעט מאוד עבודה- אבל כיף גדול להגיש ולאכול.
תתפנקו!


רגע לפני המתכון- אני חייבת לכם עדכון!
אז תודה לכולכם שטרחתם להצביע עבורי בתחרות העוגות!
אני שמחה מאוד לעדכן שאכן עליתי לגמר וכעת חובת ההוכחה מוטלת עלי ורק עלי... (לא עוד חברים לבנות עליהם...) מבטיחה לפנק אתכם בתמונות של העוגה בשבוע הבא, ושוב-
תודה מקרב לב!

טראפלס מעולים ופשוטים להפליא
החומרים הדרושים להכנת כחמישים טראפלס:
400  גרם שוקולד מריר
250  מ"ל שמנת מתוקה (קופסא אחת)
1      כפית תמצית וניל מעולה/משחת וניל
20    גרם גלוקוזה (אבל לא להיכנס להיסטריה אם אין. לא הכרחי) 
         אבקת קקאו לציפוי.
הוראות הכנה:
1.    מכינים גנאש: שמים את השמנת ותמצית הוניל בסיר קטן ומביאים לסף רתיחה. יוצקים את השמנת על השוקולד, ממתינים דקה ומערבבים במרץ עד לאיחוד מושלם (במטרפה זה מתערבב מהר וביעילות!). 
2.   מצפים תבנית מלבנית/קופסת פלסטיק רחבה יחסית בניילון נצמד ויוצקים את תערובת השוקולד. משם מעבירים למקרר לארבע שעות לפחות או עד שהתערובת מתייצבת.
3.    מוציאים (בקלות, בזכות הניילון הנצמד) את השוקולד שהתקשה לקרש חיתוך, מסירים את הניילון וחותכים פסים ברוחב 1 ס"מ. כל פס חותכים לריבועים באורח 1-2 ס"מ (תלוי אם רוצים מלבן או ריבוע). כמובן שאפשר לעשות גדלים שונים ו/או אבסטרקטיים שזה מה שאני עשיתי :-) כל מרובע מצפים היטב באבקת קקאו, ניתן להעזר במזלג כדי להבטיח ציפוי אחיד.

הטראפלס טובים ל2-3 ימים במקרר. במידה וציפוי הקקאו נטמע בטראפלס- יש לצפות אותם מחדש בקלילות.

שידרוגים ושכלולים למיטיבי לכת:
1.    כמה מילים על הגלוקוזה: אמנם קצת קשה להשיג אותה (בחנויות המתמחות לרוב יש), אבל כשאתם נופלים על אחת כזו- פשוט תקנו, והרבה. זה מחזיק לנצח (סוכר טהור) וזה משמש להרבה מתכונים שיש בהם סירופ תירס (שהוא לא בריא במיוחד). בקיצור, שווה להתאמץ בשבילה, היא תחזיר לכם אהבה.
2.   לשדרוג הטראפלס אפשר להוסיף טעמים לגנאש: אפשרות אחת- להוסיף ברס, או פשוט להכין קרוקנט:
כל מה שצריך זה כוס אגוזי לוז מרוסקים וכוס סוכר. מהסוכר מכינים קרמל, שופכים לתוכו את האגוזים, מערבבים היטב ומעבירים לנייר אפייה לשכבה דקה. כשזה מתקשה, שוברים לחתיכות, מכניסים למג'ימיקס וטוחנים. מעדן! 
אפשרות שנייה להוסיף ליקר או תמציות טעמים אמיתיות (איך יודעים שהן אמיתיות? שימו לב שלא כתוב "תמצית בטעם בננה/תפוז" וכו'. ברגע שהמילה "בטעם" מופיעה- זה הכל מלבד הדבר האמיתי.) איזה טעמים להוסיף? בננה, קרמל, תפוז, מנטה- מה שבא!
3.    שידרוג בציפוי: לא חייב לצפות באבקת קקאו. מותר ואף רצוי להשתולל: אבקת נוגט (מעולה!), ברס, פיסטוקים קלויים וגרוסים, פולי קקאו- בקיצור- תתפרעו! 

מכינים גנאש. רוצים צילומים? הקליקו כאן
 את הגנאש המוכן יוצקים לקופסת פלסטיק מצופה בניילון נצמד
סוגרים את הקופסא ומצננים

כשהתערובת התקררה והתייצבה מסירים את הניילון ומעבירים לקרש חיתוך.

בעזרת סכין טובה חותכים פסים ארוכים
מהפסים חותכים מרובעים ומצפים באבקת קקאו

מקררים ומתפנקים!
אגב, הסיבה שאצלי יש שני גוונים של קקאו היא משום שהקקאו ההולנדי הטוב נגמר לי באמצע אז חלק מהטראפלס שלי צופו בקקאו של עלית. לא נרשמה אכזבה מיוחדת...

3 תגובות:

  1. אנונימי20 יולי, 2011

    מאוד אוהבת את הבלוג שלך, ותודה על הטיפ הנהדר לשים את הגנאש על נילון נצמד וכשמתקרר לחתוך בסכין.
    החלק השנוא עלי בטראפלס תמיד היה לחצוב עיגולים בכפית מהעיסה ולגלגל ביד.
    ובהצלחה לאח הגאון :)

    השבמחק
  2. אנונימי20 יולי, 2011

    תוך כדי קריאת הפוסט הזה גיליתי שהיו עוד שניים שלא קראתי, בשקיקה ישבתי דקות ארוכות והשלמתי את החומר החסר.

    כותבת מעולה, ממש רואים שאת אחותי.

    השבמחק
  3. איזה כיף לפתוח את הבוקר בשניים וחצי (!) פוסטים חדשים... באמת התפלאתי שלא כתבת כבר כל כך הרבה זמן...
    נהניתי מכל רגע

    השבמחק

זה אולי נראה מסובך לכתוב תגובה- אבל זה לא :-)
ביחרו לעצמכם שם או הגדירו "אנונימי", כתבו תגובה, ליחצו על "פרסם הערה" והקישו את צירוף האותיות שיינתן לכם. זהו! התגובה נשלחה :-)