מפגש בני-דודים #1 - קונספט ביס / קינוחים אישיים

"מה קונספט ביס, מה? היא לא מבינה שאני רעב?!"

(אחי הגאון, 11 בנובמבר, 2011)

הכל התחיל לפני שלושה שבועות. לא. למעשה הכל התחיל לפני כמה שנים כשאמרתי לאמא שלי אחרי איזה חג שכל כך כיף לפגוש את כל בני הדודים וכמה חבל שזה קורה לעתים רחוקות (ראש השנה, סוכות, פסח ושבועות). אימי המופלאה אמרה לי שזה תלוי בנו ושאם רוצים- לא חייבים להיפגש רק בחגים.

והנה, שנים אחר-כך ואני מוצאת את עצמי באחד הערבים מהרהרת ברן, בנדוד אהוב, וחושבת לעצמי 'כמה חבל שאני לא מבלה איתו יותר...' ומרן מחשבותיי נדדו לגל, גם הוא בנדוד אהוב אם כי חוטא בהעדפת יתר של הצד השני של משפחתו (ררררררר....) וככל שהפכתי בזה עוד ועוד וחשבתי על כל בני דודיי האהובים הבנתי-

הגיעה השעה למפגש בני-דודים מס' 1!

טלפון זריז לסיון. אמרתי לה שאני רוצה לארגן אצלי בבית מפגש בני-דודים, וצריכה עזרה בתפעול החיילים (כלומר- איך מוצאים תאריך שמתאים גם ללוחמים מבינינו שסוגרים שבתות על גבי שבתות).

סיון ענתה לי שאין בעייה, אבל נעשה את זה אצלה בבית בקיסריה. גם  המיקום בדיוק באמצע לכולם, גם יש גינה גדולה וגם יש בריכה.

ניצחה אותי בנוק-אאוט.

תוך חמש דקות שלחנו הודעה בפייסבוק לכל בני הדודים (שישה-עשה במספר, חמסה-חמסה; טפו-טפו-טפו) הצענו שלושה תאריכים אופציונאליים וברוב מכריע נבחר התאריך היפה 11/11/2011.

בלטו בהיעדרם: תום- שברגע האחרון נאלץ להישאר בבסיס (בושה למפקדים!) ורועי החקלאי (לאדמה חוקים משלה...)

הקונספט- חלבי. היה ברור לי שאני מתפעלת את עמדת הקינוחים וכדי שאלה יהיו מושקעים במיוחד- הוחלט שנזמין פיצות. כמה פשוט - ככה טוב.

בפועל הוספנו לזה בדקה התשעים גם תפ"א עם שמנת ופטריות, קצת ירקות (שעוד ידובר בהם...), המון חטיפים ומצב-רוח מעולה.

מייד שלפתי את שלל הסרוויסים שלי ובעודי מתענגת על המחשבות של איזה קינוח מתאים לאיזו קערת הגשה נזכרתי בדבר נוראי:

סיון, בת דודתי המארחת, היא, לא פחות ולא יותר, המייסדת והחברה הפעילה ביותר בתנועה למען החָדַ"פ.

את התנועה למען החד"פ אני אישית מתעבת, היות שהיא הורסת לי את כל חדוות ההגשה, אבל היה ברור שאם האיוונט מתקיים אצל סיון- חייבים לפעול לפי משנתה הברורה. הווה אומר: הכל, הכל, הכל  - - - - - - 

יוגש בכלים חד(")פעמיים. חד"פ.

דיכאון. אבל לא נתתי לזה להרוס לי. יש דברים שאינם בשליטתי ולפעמים צריך לזרום.

התנועה למען החד"פ! אצלי במשפחה! כן. תתמודדי.

אז התמודדתי.

הגיע היום המיועד והתייצבתי אצל סיון כשבאמתחתי צידניות, שקיות קוביות קרח מתחנת דלק מזדמנת וכמובן- הקינוחים שחששתי שיימסו לי. כמה רווח לי כשגיליתי שא. לסיון יש המון מקום במקרר ובתא ההקפאה וב. שכלום לא נמס והכל נשמר במצב צבירה אופטימלי.

מה שכן, ירקות לא היו. טסנו לסופר קרוב ורכשנו שלל ירקות כשאני מפנטזת על צורת הגשה מוקפדת (בכלים חד פעמיים...) במקום לחתוך סלט משעמם ובמקום עוד צלחת עם מקלות פלפלים- נגיש את הירקות בכוסות אישיות.

רכשתי מבעוד מועד כוסיות קטנות של שוט ולתוכן הזלפנו נגיעות של גבינת שום-שמיר/גבינת זיתים והנחנו את הירקות (ותודה לאור המקסימה שעבדה בדיוק לפי ההוראות!)

כמובן שגל, הבנדוד המצחיק שלנו, לא נתן לצורת ההגשה לעבור בשקט וביקש שוב ושוב

"צ'ייסרים של ירקות"...

לצד הירקות והפיצות נחו להן שלושה סוגי פוקאצ'ה שהתפחתי במשך לילה שלם (במקום חצי שעה) רק כי רציתי לאפות אותן על הבוקר ולהגיע איתן  כשהן חמות ומלבבות.

פוקאצ'ת בצל - לפני אפייה

פוקאצ'ות טרם כניסתן לתנור

פוקאצ'ת בצל אחרי האפייה

ואז הגיעו הקינוחים. 

*כלי ההגשה בתמונות הם להמחשה בלבד. תמונות של הקינוחים מוגשים בכלים חד פעמיים לא צולמו כאקט עקרוני.

ראשונים הוגשו לשולחן עוגות ביס "עיניים" אישיות בטעם שוקו-וניל

ואז השתרר השקט האהוב עלי. 

שקט שמתחולל רק כשיש קינוחים טובים באמת. 

פתאום איש לא פוצה פה

וכולם עסוקים בלהתענג...

מייד הובהלו לשולחן גם הטראפלס המרירים במיוחד (63% מוצקי קקאו)

ואחריהם בקול תרועה רמה-

"טיפות" שוקולד חלבה - מרצועות שנחתכו אחת-אחת

 ואז ממתקי שוקולד "חצי-חצי":

בסיס שוקולד לבן קראנצ'י למטה ומעל שכבת גנאש שוקולד מריר

   ועוד קצת ממתקי שוקולד-

חצאי עיגול של שני סוגי שוקולד איכותי:

60% לבן

40% מריר

ובתוכם נחים שבבי ופל בלגי מקורמלים....

והיו גם כאלה שהכילו 100% שוקולד מריר

 וגם קצת ממתקי שוקולד חלב עם נוגט

 

 ובסוף-בסוף, הגיע רגע האמת:

שבוע לפני המאורע הסתמסתי עם אחי הגאון.
"אני יורד לשטח לשבוע, אני חוזר רק בשישי ואבוא משם לקיסריה"
"סבבה" סימסתי. "שמור על עצמך היטב!"
המשכנו להתקשקש, סיפרתי לו שנראה לי שאני אעשה קינוחי כוסות כמו בשבועות ושאלתי לדעתו.
בתגובה קיבלתי:
"תעשי שוקובו"
"מה זה?????" שאלתי והוספתי עוד כמה  סימני שאלה "???" להבהיר שאין לי מושג במה מדובר...
וזו התשובה שקיבלתי:
"שוקולד לבן קשיח מבחוץ ובפנים מוס שוקולד מתוק, לא מריר חס וחלילה, עם שברי פקאן על השוקולד הלבן (פקאן סיני קצוץ דק)"
"אי אפשר להגיד שאתה לא יודע מה אתה רוצה בחיים" עניתי, והוא כתב:
"אני יודע בדיוק :-) ושיהיה בגודל מכובד, לא כמו הפרלינים :) זו הבקשה המיוחדת שלי :)"
תכל'ס?
ריגש אותי.
שלפתי מחברות, ניסיתי לפצח מרקמי מוס שיתאימו לגלידה, טימפררתי שוקולד לבן בכמויות, קניתי באיביי מקלות ארטיק בגובה המדוייק (11 ס"מ) ורק דבר אחד שכחתי-
פקאן סיני גרוס.
אז השתמשתי בברס. גם ככה זה הרבה יותר טעים!

מה דעתכם? דומה לתיאור שסימס לי החייל האמיץ?

הכנתי שני סוגי ציפוי: אחד עם ברס (אגוזי לוז מקורמלים) והשני עם מיני-מיני קליק

מיני גלידה בציפוי שוקולד לבן עם שבבי קליק

  כך זה נראה מלמטה:

"מבט על" - גלידה אישית בציפוי שוקולד לבן עם אגוזי לוז מקורמלים מלמעלה

 וכדי שיהיה לילד מה לקחת לצבא, הכנתי לו קופסא של שוקולד צ'יפס, שיש בה יותר שוקולד מבצק... 

 זהו. הסתיים לו מפגש בני-דודים מס' 1. 
רק בשמחות!