שלבים בהתפתחות ילדך - - קישואים ברוטב עגבניות / קישואים ברוטב אדום

"כל ילד יגיע לשלב בו הוא- 

או ינסה לספר את עצמו

או יכניס גוף זר לאף!"

כך אמרה לי אימי המופלאה לפני כמה שנים וסיפרה לי שבעוד אני ושתי אחיותיי ניסינו לספר את עצמנו (אני למשל, ניסיתי לגזור לעצמי את הפוני, משימה שלא עלתה יפה, בלשון המעטה), אחי הגאון בחר דווקא באופציה השניה של האקסיומה וכך הופיע ערב אחד מול אימי המופלאה, כשהוא מצביע על נחירו הימני ומכריז: "נכנס לי חרוז לאף!"
"נכנס". באורח פלא ממש. לבדו הוא נכנס, החרוז.

אימי המופלאה (שכבר ראתה דברים קשים מזה- כשהגאון היה בן חודש בקושי, החזיקה אותו על הידיים חברה של אימי ובלי לשים לב- שפכה עליו כוס מלאה בקפה ר-ו-ת-ח!) הגיבה בקור רוח אופייני לעיתות מצוקה וניסתה לשלוף את המחדל מתוך הנחיר.
החרוז סירב לצאת ואחרי ניסיונות ארוכים אימי נכנעה ונסעה לקופת חולים.
הרופא המדופלם ניסה לשלוף את החרוז באמצעות מגוון פינצטות מיוחדות וארוכות- אך לשווא. החרוז נותר במקומו.
תוך שהיא ממהרת לנסוע לבית חולים הגיע אבי וראה את הזוועה. 
אם חשבתי שאימי המופלאה יודעת להפגין קור רוח ותושייה ברגעים קשים- הרי שגם אבי ניחן בתכונה הנפלאה הזו ורגע לפני שהיא התעופפה לה עם אחי למיון- אמר אבי לגאון: 
"שים את האצבע שלך על הנחיר הריק".
הילד שם את האצבע בצייתנות.
"עכשיו תוציא אוויר מהאף..."
הילד נשף.
החרוז נפל.
בלי פינצטה ובלי דרמה. 


ושנים אחר כך, כשאימי שכבה על ערש דווי במחלקה האונקולוגית ברמב"ם, היה זה אחי הקטן והגאון, עדיין ילד, אבל כבר בן 17, שהפגין תושייה והציל אותה פעם אחר פעם, כשעזר לה להשתעל כשכל כך כאב לה, וידע בדיוק איך להפוך אותה כך שיכאב פחות ויוקל יותר.
ואני בטוחה שהיום, איפה שהיא לא נמצאת, היא מודה לו, על רגעים איומים שרק בזכותו הפכו לקצת פחות נוראיים.


קישואים ברוטב אדום (רוטב עגבניות)


החומרים הדרושים:
1      בצל גדול  
8      קישואים ארוכים ויפים

1/2   כוס מים

        מים

2      עגבניות בשלות ועסיסיות- חתוכות לקוביות גדולות.

1      קופסת רסק עגבניות "יכין"

         מלח, פלפל שחור, פפריקה מתוקה, כורכום

***שימו לב- - אין טיפת שמן במתכון!

          

הוראות הכנה: 

1.     קולפים את הקישואים ופורסים לפרוסות בעובי 1 ס"מ. מניחים בצד. בנפרד קוצצים את הבצל לקוביות קטנות. 

2.    מניחים סיר בינוני על להבה נמוכה. שופכים לתוכו חצי כוס מים, מוסיפים את הבצל הקצוץ וסוגרים את המכסה. מערבבים מעת לעת עד שהבצל שקוף ורך.

3.    מוסיפים לסיר את הפרוסות הקישואים, מערבבים היטב עם הבצל ומכסים. מערבים מעת לעת. במידת הצורך מוסיפים מים. אל תמהרו להוסיף מים. הקישואים יגירו הרבה מאוד נוזלים במהלך הבישול.

3.    כשהקישואים מתרככים (אבל לא רכים מדי) וצבעם הופך כהה יותר, מוסיפים קוביות עגבניות (עם כל העסיס שלהן) ומערבבים. לאחר שהעגבניות מתרככות מוסיפים את רסק העגבניות. מבשלים כמה דקות לאיחוד המרכיבים.

4.    מתבלים במעט מלח ופלפל שחור, כורכום (מונע סרטן!) ופפריקה מתוקה. מגישים.

לצד כוס לימונדה צוננת מניחים ערימת קישואים

אם גם אתם, כמותי, סובלים מצמרמורות מקליפות קישואים

אל תהססו לעטוף את היד בכפפה (או בשקית ניילון של סדנביצ'ים)

קוטמים את קצותיהם

מקפידים לשתות לרוויה

פורסים את הקישואים לפרוסות

בסיר עם מעט מים מניחים בצל קצוץ.

מכסים את הסיר ומערבבים מדי פעם.

כשהבצל מתרכך מוסיפים את פרוסות הקישואים ומכסים את הסיר

מערבבים מעת לעת. הנה כאן עיניכם הרואות-

קישוא אחד קטן שהתרכך לפני השאר. 

לצבע הזה צריכים להגיע כל הקישואים בטרם נוסיף את העגבניות

מוסיפים עגבניות חתוכות מלאות בעסיס

סטייה קולינרית שלי: אני מאוד אוהבת רסק עגבניות. רק של יכין. כל כך אני אוהבת רסק עגבניות, עד שאני מסוגלת לאכול אותו עם כפית, ככה, כמו יוגורט...

פעם החתיך עשה לי מבחן ונתן לי לטעום בעיניים עצומות שלושה סוגי רסק. בלי למצמץ זיהיתי את הרסק של יכין.

(טוב נו, העיניים שלי היו עצומות. לא ממש יכולתי למצמץ)

בכל אופן, זה רסק מעולה. באמת.

מוסיפים את הרסק 

ולאחר מכן את התבלינים

מערבבים היטב, מבשלים עוד כמה דקות ומגישים.