עצמאות בכוח - עוף בשזיפים

יום העצמאות הראשון אחרי שאימי נפטרה היה אמור להיות מדכא להחריד. לאף אחד במשפחה המורחבת לא היה חשק לעשות דבר, בעוד שלנו, האחים, היה מאוד מאוד חשוב דווקא כן לעשות שמייח.

ממש כשם שהחלטתי שלא לבטל את החתונה (שהתקיימה חודשיים בדיוק אחרי שקמנו מהשבעה), כך היה ברור לגמרי שחגים במשפחה שלנו לא יהיו עצובים (ככל שניתן, כמובן...). החלטה מושכלת לגמרי שמגיעה מהמקום הכי נמוך וחשוך. אם לא נחגוג עכשיו- אימתי? 

וכך, מתהומות של חוסר ועצב בלתי נתפסים, נפגשנו ארבעת האחים בביתי שברמת גן - (אמנם לא עושים את העל-האש המסורתי, אבל לפחות שתהיה ארוחת צהריים חגיגית)- כתגבורת  הבאנו את סבא שלמה (אבא של...) שננטש אחר כבוד על-ידי סבתי שתחייה, אשר העדיפה לנצל את יום החופש שנכפה עליה ולבקר את משפחתה בצפת.

מה לכל הרוחות אני אכין?! ידעתי שהציפיות גבוהות מאוד, ולא היתה לי אימי המופלאה להיוועץ בה. אם רק הייתי יכולה להתקשר. דקה, לא יותר. לשאול מה מכל מה שהיתה מכינה הוא המאכל האהוב על כל אחד מהילדים שלה ועל הדרך, אם אנחנו כבר מדברות, לבדוק אם היא פה, איכשהו. רואה ואינה ניראית. אם היא עדיין גאה.

כמובן שבצר לי, נאלצתי להרכיב את התפריט בעצמי. זה היה כל כך קשה... פחדתי לטעות. זו לא היתה עוד ארוחה. זו היתה ה-ארוחה. יום עצמאות ראשון בהרכב חסר ומייאש, אבל עדיין כזה שמחייב לשמוח, כי הלוא זה מה שהיה הכי חשוב לה: שנמשיך לשמוח ולהיות מאוחדים. הלכתי לידידי הקצב וסיפרתי לו כמה אני מפחדת. הוא הסתכל עלי במבט מלגלג ואגב פריסת הבשר אמר לי: "מזה את מפחדת? מבריאות מפחדים. לא מאוכל."
אמר, ולא ידע כמה דייק.

בסופו של דבר העמדתי חמישה סירים ושלוש תבניות. היה טעים מאוד, מצחיק מאוד, מגבש ומהנה. מאוד.

השוס האמיתי היה הבלחה רגעית של זיכרון נעלם- אני אכין לאחי הגאון את העוף-בשזיפים! הוא ממש אוהב את זה!

אבל איפה לכל הרוחות אני מוצאת את המתכון?! שקית המתכונים המקוריים היתה אצלו, אי שם בצפון, אחרי שאילצתי אותו להעלות את כולם על הכתב. לא רציתי להתקשר ולבקש שיקריא לי, משום שסוד ההצלחה היה טמון בהפתעה שתהיה לו כשאגיש את העוף של אימנו לשולחן.
הפכתי את האינטרנט. מצאתי עשרות מתכונים, אבל פחדתי לנסות. לא יכולתי לשאת את המחשבה שלעוף-בשזיפים שהוא מכיר היטב יהיה טעם שונה מהמקור.

בייאוש מוחלט החלטתי לנבור בקלסר המתכונים הסודי שלי. מי יודע, אולי מתישהו ביקשתי את המתכון מאימי וטרחתי לתייק אותו. נטולת תקווה הפכתי את הקלסר לאורכו ולרוחבו ו...

הוא היה שם! בלי כותרת, בלי הוראות הכנה ורק עם ציון חמשת המרכיבים: סויה, קטשופ, דבש, חומץ ושזיפים. מזל שהיתה המילה "שזיפים", אחרת קרוב לודאי שהייתי פוסחת עליו בלי לשים לב.

היה מאוד נחמד לגלות שדווקא העוף הטעים מכולם כל כך פשוט להכנה!

מה שהיה מרגש שבעתיים היה לגלות שהמתכון המקורי, בכתב ידה של אימי, דומה באופן מפתיע לפתקית שלי ולאופן שבו הוא כתוב על ידי. אז הנה הוא, במלוא הדרו ובכתב ידה, לפניכם-

עוף בשזיפים

המתכון כפי שנכתב ע"י אימי המופלאה:

המתכון כפי שנכתב על-ידי כשהכתיבה לי אותו בטלפון:

נכון דומה? :-)

אז שיהיה לכולנו יום עצמאות שמח!

החומרים הדרושים ל 4-6 מנות:

שימו לב- מומלץ להתחיל בהכנות יום קודם.

12 שוקי עוף או 6 כרעיים מחולקות - עם העור!

3   כפות דבש

3   כפות קטשופ

3   כפות רוטב סויה

3   כפות חומץ

1   שקית שזיפים מיובשים

1   שן שום כתושה

הוראות הכנה:

1.    יום לפני שרוצים להגיש את המנה- מערבבים את כל מרכיבי המשרה בקערה גדולה (דבש, קטשופ, סויה, חומץ) ואחרי שאלה מעורבבים היטב מוסיפים את השזיפים המיובשים.

2.    מכניסים למרינדה את העוף ומערבבים היטב כך שחלקי העוף יספגו את כל הטעמים. אחרי 6 שעות (פחות או יותר. לא צריך להילחץ אם אתם בדיוק בעבודה) מערבבים היטב את העוף וחוזרים על הפעולה בערך 5 פעמים במהלך 24 השעות שלפני ההכנה.

***   אם אין לכם זמן לכל הניג'וס הזה של יום לפני- זה בסדר. העוף יהיה טעים גם בלי זה. אבל אחרי שפעם אחת  תנסו את ההשרייה הארוכה, לא תרצו לוותר עליה.

3.    שעה וחצי-שעתיים לפני ההגשה מכניסים את העוף לתבנית חסינת חום ושופכים מעל את המרינדה. את השזיפים מפזרים בינות חלקי העוף.

4.   מכסים את התבנית בנייר כסף ואופים במשך שעה על חום בינוני - 180 מעלות.

5.   מסירים את נייר הכסף וממשיכים לאפות כחצי שעה-שעה, עד שהעוף שחום ויפה.

מגישים מייד.

עוף ברוטב שזיפים

עוף בתנור בשזיפים מיובשים