תפריט ארוחת בוקר - סוכות חלק #2

אחרי האווירה המעט כבדה מהפוסט הקודם, אני שוב פה, הפעם עם חיוך על השפתיים :-)

החג, בניגוד למה שציפיתי, היה נפלא! פשוט כך. אמנם בצהריים, כשהתקשרתי לסבתא שלי לראות מה שלומה היא לא הפסיקה לבכות, אבל מרגע שהיא נכנסה לבית של אבא שלי (ושל הבת שלה...) היא הודיעה שהיא לא בוכה - וכך היה.

מאז שאימי המופלאה נפטרה, חג סוכות הפך להיות חג קשה. אבא שלי מתעקש להמשיך במסורת ארוכת השנים שלו (ושל אימי המופלאה), ומקפיד לבנות סוכה ענקית ולהזמין אליה את המשפחה המורחבת. וזה קשה. איך לא יהיה קשה? לבוא לבית שכולו אמא שלי ולגלות בעצב כל פעם מחדש שהבית עודו עומד על תילו אבל היא כבר לגמרי לא. איפה שלא מחפשים - אין. היא איננה. ולאט לאט גם הוויתה המיוחדת הולכת ונעלמת מתוכו. 

בדרך לצפון החתיך שאל אם אכפת לי לעבור בקבר. ייסורי המצפון עבדו שעות נוספות. הוא צריך לשאול אותי אם זה בסדר שנעבור בקבר..? ובאמת, לרוב אנחנו לא עוברים. "לעבור בקבר". זה נשמע כל כך "על הדרך". אבל זה לא. זה כל פעם מאכזב אותי מחדש, הכלום הזה שאני חווה שם.

חגי ישראל להדגשת המחסור באימי המופלאה - המדריך להכנת אורז מושלם / אורז אחד-אחד

ראשית קבלו את התנצלותי הכנה- הרבה מאוד זמן לא כתבתי.

החגים קשים לי. כתבתי את זה כבר בפוסט על פסח. זה קשה מנשוא. כל חברה שמקטרת לי על זה שאמא שלה משגעת אותה גורמת לי לקנאה אדירה וכל בחורה שמסתובבת בשופינג עם אמא שלה מעבירה אותי על דעתי.

התחושה האיומה הזו שאני כבר לעולם לא אזכה להרגיש מה זו אהבה של אמא בלתי נסבלת באופן כללי, אך בחגים היא עולה על גדותיה. וכשהחגים באים בזה אחר זה (ספטמבר-אוקטובר) ותוסיפו לזה אירוע נוסף ובלתי צפוי שהוציא אותי מאיפוס, הדבר האחרון שמתחשק לי זה לבשל. אז נעדרתי קצת. אבל חזרתי.