יום שני, 2 ביולי 2012

שניצל וצ'יפס מעולים

ביום שישי האחרון קיבלתי SMS מפתיע: "יצאתי הביתה אבל אל תגלי לאף אחד".
אחי הגאון. יצא הביתה לשבת. שבוע שני ברציפות! אושר גדול :)
מייד פצחתי במסע תחנונים שיעבור אצלי לארוחת צהריים. אחרי קרוב לאלף SMSים הוא התרצה והודיע:
"אני אבוא, אבל אל תכיני יותר מדי דברים, רק איזה שניצל וצ'יפס" והוסיף: "יש מצב לטרמפ מארלוזרוב?"
נו ברור שיש, רק תבוא כבר!
אני מאוד אוהבת את אחי הגאון, אבל אני גם מרחמת עליו נורא.
מרחמת על ילד מקסים שאיבד את אימו המופלאה בגיל 17. שבע-עשרה!! כל לילה אני מדמיינת שיחות שהוא בטח נאלץ לשמוע בין חברים בבסיס שמחכים לחזור הביתה לאוכל של אמא שלהם. אני מדמיינת את השיחות האלה והלב שלי יוצא אליו. כי לאחי הגאון אין אמא שמחכה לו לייד הסירים כשהוא יוצא הביתה פעם בשלושה שבועות. ואני מלאה בייסורי מצפון על כך שלי הספיקה להיות אמא כשחזרתי מהבסיס, אבל לו - לא.

היום, שוב הייתי בלוויה. שוב סרטן. שוב אמא של ילדים. וושוב נשרט לי הלב. לוויות של אימהות מחזירות אותי אחורה.
מוציאות אותי מאיפוס. 
 
בלוויה של אימי המופלאה לא זלגה לי דמעה אחת.
לאורך כל השנה הארורה בה היתה חולה לא הרשיתי לעצמי להתפרק, אלא רק כשממש לא יכולתי ורק כשהייתי לגמרי לבד.
והיה לילה אחד ברמב"ם. לילה אחד שפתאום זה היכה בי. לילה אחד שפתאום הבנתי שעוד רגע ואני אשאר לבד עם כל העולם.
ברגע הזה ברחתי בריצה מהחדר שלה במחלקה האונקולוגית. התרחקתי כמה שהצלחתי להחזיק את הדמעות, קרסתי לכסא במסדרון חשוך לייד המחלקה האונקולוגית ובכיתי בצרחות.
צרחתי את כל הפחד שהיה בי.
צרחתי את כל העצב.
צרחתי את כל הייאוש.
צרחתי את כל הכאב.
צרחתי את ההבנה שעוד מעט ואני יתומה מאם.
איך אפשר לחיות בלי אמא??
צרחתי וצרחתי בלי סוף.
ובעודי מתמוטטת ומפנימה לאט-לאט, בעודי מתחילה לעבד את מה שאני חווה -
הם הגיעו.
אף אחד לא יכל להישאר אדיש לצרחות שלי, אבל כששמעו שנגמרו לי הצרחות - הם ישר באו.
האחים שלי. 
הם רצו לנחם אותי, אבל איפה נשמע שאחים קטנים מנחמים את אחותם הבכורה? 
אז מייד התאפסתי על עצמי. מייד התיישרתי, מייד הבטחתי להם שהכל יהיה בסדר. מייד שידרתי עסקים כרגיל.
 בלוויה של אימי המופלאה לא זלגה לי דמעה אחת. לאורך כל הלוויה הייתי עסוקה בלהרים.
להרים את האחים שלי שלא יתרסקו לי, להרים את אבא שלי.
להרים את דודה שלי, היקרה.
לנסות להרים את סבא וסבתא.
לוודא שאחים שלי צמודים אלי. שהם לא מתמוטטים. לוודא שאחי הגאון מבין שהוא הולך לומר קדיש. לוודא שהוא לא יקרוס. לוודא שדניאלה היא זו שקורעת לנו את החולצות. לוודא שזו אמא שלי שם, מתחת לתכריכים. 
אפילו אז, כשהייתי צריכה לזהות אותה, לא בכיתי. רק הזדעזעתי. איך זה קרה לנו? איך הגענו למצב הזה, שאין לנו אמא?
בפסטיבל השבעה שוב הרגשתי שאני צריכה לתפקד במקום לחוות. לא הספקתי לעכל שהרגע קברתי את אמא שלי וכבר יש מליון אנשים בבית. וכולם מסביב אומרים בטון מלא חשיבות איזה מנהג יפה זה השבעה.
מה יפה, מה?
מה יפה בזה שלא נותנים לך שניה להיות לבד, אבל שבוע אחרי זה כולם נעלמים בבת-אחת
ואיך אפשר לקום משבעה? איך אפשר לשדר עסקים כרגיל?
וכמה קשים הלילות.
וכמה קשים הימים.
וכמה קשה לחוות דברים חדשים עם הידיעה הבלתי נסבלת - שהיא לא יודעת.
העולם ממשיך לנוע ואימי המופלאה עומדת מלכת. 
חיילים ממשיכים לחזור ביום שישי לשניצל של אמא שלהם ואחי הקטן צריך לחזור לאחותו.
כך מכינים שניצל וצ'יפס של אמא טובה

החומרים הדרושים לארבעה ילדים בשישי בצהריים:
לשניצלים:
12    חתיכות חזה עוף חתוכות לשניצלים
2      ביצים
1      כפית חרדל דיז'ון
1      כפית פפריקה מתוקה
פירורי לחם
מלח ופלפל 
שמן קנולה לטיגון
לצ'יפס הכי טעימים בעולם:
8-10   תפוחי אדמה
1        ליטר שמן קנולה


הוראות הכנה - צ'יפס:
קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לרצועות עבות יחסית. אפשר ורצוי להשאיר לעיתים קצוות מעוגלים. זה מאפשר החזקה נוחה של הצ'יפס בידיים, והרי ידוע שהכי כיף לאכול צ'יפס בידיים...
בסיר לטיגון עמוק (רצוי עם רשת) מחממים את השמן. כדי לדעת אם הוא חם דיו מכניסים רצועת תפ"א אחת. עם מייד נקוות סביבה בועות שמן - הטמפרטורה מדוייקת וניתן להכניס את שאר תפ"א.
חשוב #1: מכניסים תפ"א לסיר בכמות כזו שעדיין רואים את השמן מסביב וביניהם ושיש להם מרחב מחייה זה מזה. צ'יפסים שישהו בצפיפות בסיר יהפכו לפירה מטוגן ודלוח.
חשוב #2: לא נוגעים! עד שהצ'יפסים לא משנים את צבעם לזהוב-חום - לא מזיזים, לא מערבבים, לא משחקים ולא טועמים. אחרת - ייהרס.
כשהצ'יפסים מקבלים צבע יפה וטעים, מעבירים לקערה עם נייר סופג בתחתיתה ומתפנים להכין את הצ'יפס. כשהילדים יורדים מההסעה (כך לפחות אמא שלי היתה עושה) - מעבירים אותם לטיגון נוסף ומגישים, בדיוק, אבל בדיוק, כשהם מגיעים הביתה. זה טעים אש. מבטיחה!
הוראות הכנה - שניצל: 
בקערה בינונית טורפים ביצים, פפריקה, חרדל, מלח ופלפל. מעבירים את חזות העוף לקערה ומערבבים היטב. נותנים להם לנוח במקרר כמה שיותר (אבל לא יותר משש שעות).
אמא שלי לא היתה מלכלכת את הידיים כשהיתה מכינה שניצלים וכך למדתי שכשם שאוכלים שניצל בסכין ומזלג - כך גם מכינים אותם:
את השניצלים עם תערובת הביצים מעבירים לצלחת עם פירורי לחם ובעזרת סכין ומזלג מצפים מכל הכיוונים.
שופכים שמן למחבת גדולה - בגובה של "קצת מתחת לשניצלים". לא עמוק-עמוק, לא מעט כמו חביתה - אלא, כאמור, קצת יותר נמוך מהשניצלים.
בודקים, עם סכין ומזלג, את הצבע שלהם בצידם התחתון וכשהוא זהוב ויפה - הופכים אותם. מטגנים 2-3 דקות על אש גבוהה מאוד וזהו. מתענגים.
 

18 תגובות:

  1. שירן, את שוברת לי את הלב כל פעם מחדש.
    ואת כותבת פשוט מקסים שהמילים שלך עוד יותר חודרות לעצמות.
    אני לא יכולה לתאר לעצמי איך זה מרגיש, אני רק יכולה להגיד שרואים שבאמת היתה לך אמא מופלאה!

    השבמחק
  2. נקרע לי הלב, כל פעם מחדש.
    תהיי חזקה (כמה קל לומר את זה, אה?).
    את מדהימה.

    השבמחק
  3. וואו, את כל כך חזקה, וכנה, ומכילה, ובאמת אחות מופלאה. אח לך זכה שיש לו אחות כמוך.
    וכל מה שאני רוצה זה פשוט לתת לך חיבוק ענק, כדי שתוכלי רגע קטן להשען, ולהרפות, ולנוח רגע מכל העול הזה שאת סוחבת על כתפיך.
    רק לרגע.

    השבמחק
  4. מאוד מאוד מאוד אוהבת את הבלוג שלך, נחמה. ואת הכתיבה. לא אוהבת צ'יפס ולא שניצל (מטעמי צמחונות) אבל מאוד אוהבת לקרוא. תודה על הסיפורים, על הצילומים ועל השילוב בינהם.

    השבמחק
  5. מרגש ומעורר תיאבון כאחד...
    ושאלה - בשניצלים - את מוותרת על שלב הקמח?

    השבמחק
    תשובות
    1. לגמרי מוותרת :)
      קמח אני שמה רק כשאני נתקעת בלי פירורי לחם...

      מחק
  6. מברכת אותך על הרגישות שאת מפגינה כלפי אחיך :)

    השבמחק
  7. קראתי ובכיתי קצת. באמת.
    ירדו לי דמעות :(
    קשה לי להתיחס לשניצל ולצ'יפס..אבל ככה זה בחיים דברים טובים לצד דברים רעים.
    תהיי חזקה

    השבמחק
  8. אני מאוד אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך, הכתיבה תמיד יפה ומאוד כנה ואמיתית.
    שניצל וציפס זה מהות האוכל הביתי המנחם, לפחות בעיניי. אהבתי שאת לא משתמשת בקמח, אלא רק בפירורי לחם. גם אני שייכת לאסכולת השניצלים ללא קמח :)

    השבמחק
  9. אנונימי03 יולי, 2012

    את מקסימה אמיתית! הלוואי והיתה לי אחות כמוך!

    השבמחק
  10. אנונימי04 יולי, 2012

    את פשוט מדהימה. כל כך הזדהיתי עם תפקיד האחות הבכורה... גם המשפחה שלנו עברה טלטלות עזות (שונות מאצלכם) וגם אצלנו, תפקידי היה ונשאר להחזיק את כולם. שזה לא יפול, שזו לא תתפרק, להקל קצת על זה ולהוריד עומס מההוא, פה לחזק שם לחבק - זה התפקיד של אחות בכורה.
    יש לזה מחיר, אך אני משלמת אותו באהבה כי האחים שלי הם האנשים היקרים לי ביותר בעולם והם המתנה המופלאה ביותר שקיבלתי מההורים שלי, וכשאנחנו יחד אז מצליחים, איכשהו, להתגבר (נשמע לי ממה שאת כותבת שגם אצלכם זה ככה).
    חיבוק חם לכל המשפחה המדהימה שלך, ולך במיוחד. שלא תדעו עוד צער ושכן תדעו עוד המון המון המון שמחה!

    השבמחק
  11. אנונימי04 יולי, 2012

    איזה פוסט עצוב ומרגש... עלו לי דמעות בעיניים.
    כמה טוב לאחים שלך שיש להם אותך. אתם נשמעים משפחה מאוד מגובשת וחמה.

    השבמחק
  12. אנונימי06 יולי, 2012

    נכנסתי לבלוג שלך לפני כמה חודשים וכשרציתי לשוב שכחתי את שם הבלוג וחיפשתי בגוגל בכל הוריאציות האפשריות ואין לא מוצאת את הבלוג והנה פתאום ראיתי אותך ב101 ישר זיהיתי את סגנון הכתיבה שלך לעיתים את כותבת מילים שחודרות אל הלב ומעלות מחשבות פחדים געגועים למה שהיה למה שלא יהיה....אבל מעל הכל התובנה שהחיים ממשיכים יקרה שלי ואת מחיה את אמא שלך דרך האוכל שלה היא תמיד תהיה קימת....בתוכך שבת שלום ויהיה לך ולמשפחתך רק טוב כמו שאמא שלך היתה מבקשת בשבילכם נשתמע דנית

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה, דנית!
      שבת שלום גם לך :)

      מחק
  13. אנונימי11 יולי, 2012

    שירן היקרה
    אני עוקבת באדיקות אחרי הבלוג שלך, קוראת וצוחקת, קוראת ונעצבת, קוראת ומקנאה (באחותך, שזכתה למסיבה מדהימה בזכותך) והיום פשוט התחלתי לבכות. לא הגעתי לשניצלים וכבר ירדו לי דמעות מהעיניים. לפני פחות משלוש שנים אבי נפטר מסרטן. אני זוכרת את ההודעות שלך בפורום על מחלתה של אימך וכמה קיוויתי שזה ייגמר אחרת אצלכם. את נשמעת ונקראת בן אדם נפלא, שכל מי שסובב אותך הוא בר מזל. אין לי ספק שאמא שלך עשתה איתכם עבודה טובה.
    עינת

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה, עינת. אנחנו מכירות..?

      מחק
  14. אנונימי11 פברואר, 2013

    A recent study by New Yorks' Guttmacher Institute found that 9 of 10 Americans engage in premarital sex. But passion took over and your better judgment was pushed to the side. Taking a break from thrusting is another effective strategy on how to last long in bed.
    Here is my page ... telefonsex

    השבמחק
  15. אנונימי23 אוגוסט, 2013

    הכתיבה שלך מדהימה ומרגשת, מדהים איך המילים שלך יכולות להעביר כל כך הרבה רגשות ותחושות בכזה דיוק.
    עצוב אבל גם מקסים

    השבמחק

זה אולי נראה מסובך לכתוב תגובה- אבל זה לא :-)
ביחרו לעצמכם שם או הגדירו "אנונימי", כתבו תגובה, ליחצו על "פרסם הערה" והקישו את צירוף האותיות שיינתן לכם. זהו! התגובה נשלחה :-)