יום חמישי, 20 באוקטובר 2011

חגי ישראל להדגשת המחסור באימי המופלאה - המדריך להכנת אורז מושלם / אורז אחד-אחד


ראשית קבלו את התנצלותי הכנה- הרבה מאוד זמן לא כתבתי.
החגים קשים לי. כתבתי את זה כבר בפוסט על פסח. זה קשה מנשוא. כל חברה שמקטרת לי על זה שאמא שלה משגעת אותה גורמת לי לקנאה אדירה וכל בחורה שמסתובבת בשופינג עם אמא שלה מעבירה אותי על דעתי.
התחושה האיומה הזו שאני כבר לעולם לא אזכה להרגיש מה זו אהבה של אמא בלתי נסבלת באופן כללי, אך בחגים היא עולה על גדותיה. וכשהחגים באים בזה אחר זה (ספטמבר-אוקטובר) ותוסיפו לזה אירוע נוסף ובלתי צפוי שהוציא אותי מאיפוס, הדבר האחרון שמתחשק לי זה לבשל. אז נעדרתי קצת. אבל חזרתי.


מה שכן, בסופו של דבר, ארוחת החג של סוכות היתה אחת הטובות.
כמובן מבחינה קולינרית (אחרי הכל, סבתי האהובה היתה האחראית הבלעדית על התפריט, למעט האורז שהיא "עוזבת לי לעשות") אך בעיקר- מבחינת חברתית. ערב שלם של ריכולים בחסות ארבעת האחים (אני ושלושת המופלאים) כשבני הדודים מתגודדים סביב וכולם ביחד לא מפסיקים לצחוק ולהיזכר באימי המופלאה.

לרוב כשאנחנו מדברים עליה (וזה קורה הרבה מאוד), זה נגמר בדמעות. הפעם השיחה כולה היתה רוויה התקפי צחוק, חיקויים, הנאה ואף לא דמעה אחת לרפואה (בהנחה שלא מכניסים את סבתא לספירה... לה זה קצת  הרבה יותר קשה.

דבר אחד מהותי קרה למשפחה המורחבת שלי מאז שאימי המופלאה חלתה, שהתגבר ברגע שהיא נפטרה. אצלינו במשפחה כבר למעלה משנתיים לא מתכננים.
שאלות תמימות כמו "איפה נעשה את החג?" זוכות לתגובות צוננות כדוגמת "למה כבר מעכשיו צריך לדבר על החג?" 
"מתי אתם באים אלי לרמת גן, עכשיו כשדן-דן בחופש?" 
"-נחליט יום לפני, לשם מה להחליט כבר מעכשיו?"
הכל בחזקת "אי אפשר לדעת מה יהיה, אז אין בשביל מה לתכנן מראש". אחרי הכל, גם אימי המופלאה היתה אמורה להיות פה היום והיא איננה, אז לשם-מה לנו לתכנן? נגיע לגשר- נחצה אותו.

בקיצור, הנה אני שוב כאן, מקווה לחזור לתלם ולמתכוניה המופלאים של אימי.

אז הפעם, כמחווה לסבתי שנותנת לי תמיד אישור להכין אורז- קבלו מתכון לאורז המושלם, אורז "אחד-אחד".
אימי המופלאה לימדה אותי להכין אותו ואם אתם לא אלופי האורז- אתם מוזמנים להיות החל מהיום.


אורז מושלם אחד-אחד
החומרים הדרושים:

2      בצלים בינוניים 
1      כוס אורז
2      כוסות מים
        אבקת מרק עוף
          
הוראות הכנה כפשוטן: (הסברים וטיפים לאורז מושלם- לאורך הפוסט והתמונות)
1.    מטגנים בסיר עמוק בצַל עד שהוא שקוף, "נמס" ויפה.
2.    מוסיפים את האורז וממשיכים לטגן תוך ערבוב. במקביל מרתיחים מים.
3.    מוסיפים את המים לאורז ומייד מוסיפים 3/4 כף אבקת מרק עוף. מערבבים היטב למניעת גושים ומכסים את הסיר. מבשלים את האורז רבע שעה בדיוק. מסירים מהאש ומכסים במגבת לחמש דקות נוספות.

כרגיל, כמו בכל התבשילים בבית אימי, הכל מתחיל בבצל. אז חותכים בצל. אני אוהבת חתיכות גדולות במיוחד, שמרגישים את הטעם והאופי של הבצל בין האורז.
והפעם בפינת ההמלצה ולאחר נסיונות תחלופה רבים שהסתיימו תמיד בחזרה למקורות-
אני גאה להכריז באופן רשמי על סכין השף המעולה ביותר. את הסכין הזו קניתי כשעוד הייתי סטודנטית (שנה א') והתחשק לי לפרגן לעצמי מתנה יקרה במיוחד למטבח. המוכרת הפנתה אותי לכל מני סכיני שף, אבל אני לטשתי עיניים דווקא בזו, שהיתה מונחת אחר כבוד בארון מוזהב לבדה. "זה? זה פורש. זה לא בשבילך!" פטרה אותי המוכרת. ואין דבר שיגרום לי לרצות משהו יותר מאשר כשאומרים לי שהוא לא בשבילי. 

מייד רכשתי אותה (כמעט באלף שקלים...) ומאז אני מאוהבת. עם הזמן אני רוכשת למטבח עוד ועוד סכיני-שף, אבל זו תמיד נשארת האהובה והנוחה לי מכולן. על העיצוב אחראיים "פורש" (כן, מהמכוניות), כל כולה יציקה אחת והיא נהדרת נהדרת נהדרת! מומלץ בחום!
באורז חשוב להקפיד על גודל הסיר. אני (תמיד, לא רק באורז) משתמשת בסירים של סולתם. ככה סבתא שלי חינכה את אמא שלי, כך אמא שלי חינכה אותי וכך אני מחנכת את כל הנקרה בדרכי. אבל נחזור לגודל הסיר. כוס אורז אחת בסיר בינוני. שתי כוסות ומעלה- סיר גדול. שיהיה לו מרחב ולא שיתבשל על עצמו.
לא רק גודל הסיר חשוב אלא גם גודל הלהבה.
אורז, לא משנה מה הכמות, מכינים על הלהבה הכי קטנה בכיריים, כשהיא הכי נמוכה שאפשר.
צילמתי כאן את האצבע שלי כדי לתת פרופורציה לגודלה הרצוי של להבה נמוכה. 
(אל תנסו את זה בבית. כשמסתכלים על המצלמה שוכחים מהאש ונשרפים מעת-לעת)
את הבצל "ממיסים" עד שהוא שקוף-בלונדיני. לא שרוף, אלא נמס וטעים
ואז מודדים במדויק כוס אורז
ומוסיפים אותו לבצל
גם לסוג האורז יש חשיבות מכרעת. לא אורז על משקל מהשוק, לא אורז מלא- לא שום דבר מלבד
רק אורז פרסי קלאסי.
רק של סוגת.
מקפידים לערבב את האורז והבצל כל הזמן שלא יישרף או יידבק לסיר בטעות
תשכחו כל מה שלמדתם על יחסים של 1:1.5.
נסו ותיווכחו.
על כוס אורז אחת שמים שתי כוסות מים.
בדיוק.
ואז מייד, בלי להתמהמה מוסיפים "מזלג" גדוש אבקת מרק.
מה זה מזלג? זה כמו כף, רק במזלג...
כדי להרתיע פחות העברתי את הכמות לכף מדידה.
כך זה נראה. קצת פחות מכף.
עם אותו מזלג טורפים את אבקת המרק באורז.
יש צורך לערבב ממש במרץ כדי למנוע גושי אבקת מרק באורז.
מכסים את הסיר ושוכחים ממנו ל15 דקות בדיוק
בחלוף 15 הדקות מכבים את האש, לא פותחים את המכסה, אלא מניחים עליו מגבת.
אחרי חמש דקות מרגע הנחת המגבת- האורז מוכן ומושלם.
סך הכל- עשרים דקות להכנת אורז. בדיוק.
(אפשר גם אחרי 21 דקות, 47 שניות ו-28 מאיות השניה...)
"אחד-אחד"
ואחרי פוסט כזה, מן הראוי לתת לאורז מקום של כבוד!
לפיכך, כמדי ביקור בביתה של אימי המופלאה, גם בחג האחרון חמדתי כמה חפצים.
אחד מהם הוא הכלי היפהפה הזה שבילדותי אהבתי לשנוא ולא הבנתי למה היא לא מעיפה אותו:
הקנקן עם הרוזמרין מאחור שייך לגרינגייט, שמאלמלא היו המוצרים שלהם כל כך יקרים הייתי קונה את כולם! 
 
 מניחים רינג בגודל המתאים

מכניסים אורז

שולפים את הרינג ונהנים!
 
ודבר אחרון לגראנד פינלה:
לשמחתי הרבה צורפתי ל Food101. כנסו-כנסו!

תגובה 1:

  1. אנונימי17 מרץ, 2012

    יאמי! אכין בקרוב D:

    השבמחק

זה אולי נראה מסובך לכתוב תגובה- אבל זה לא :-)
ביחרו לעצמכם שם או הגדירו "אנונימי", כתבו תגובה, ליחצו על "פרסם הערה" והקישו את צירוף האותיות שיינתן לכם. זהו! התגובה נשלחה :-)