החגים קשים לי. כתבתי את זה כבר בפוסט על פסח. זה קשה מנשוא. כל חברה שמקטרת לי על זה שאמא שלה משגעת אותה גורמת לי לקנאה אדירה וכל בחורה שמסתובבת בשופינג עם אמא שלה מעבירה אותי על דעתי.
התחושה האיומה הזו שאני כבר לעולם לא אזכה להרגיש מה זו אהבה של אמא בלתי נסבלת באופן כללי, אך בחגים היא עולה על גדותיה. וכשהחגים באים בזה אחר זה (ספטמבר-אוקטובר) ותוסיפו לזה אירוע נוסף ובלתי צפוי שהוציא אותי מאיפוס, הדבר האחרון שמתחשק לי זה לבשל. אז נעדרתי קצת. אבל חזרתי.