יום שבת, 25 ביוני 2011

אני לא מבינה איך היא עשתה את זה - נודלס עם קוביות עוף ופטריות (פד תאי או פתאי)


אני חושבת שלא קשה להבין מהבלוג שלי שאני מעריצה את אמא שלי. בלי קשר למחלה ובטח בלי קשר לזה שהיא איננה היום. היא תמיד היתה מושלמת בעיני. עד גיל 12 הייתי בכלל משוכנעת שהיא קוראת מחשבות... מביך, אין מה לומר, גיל 12 זה לא בדיוק גיל 3 ובכל זאת- כך חשבתי. היא ידעה הכל. בלי לדבר, בלי לשאול- היא היתה קוראת אותי כמו ספר. והיא באמת ובתמים היתה פשוט מושלמת. כל קש שנגעה בו הפך לזהב, כל דבר  היא עשתה עם חיוך והיא כל הזמן עזרה. לכולם.

אבל מה שבאמת היה כל כך מדהים באמא שלי, שהבנתי רק שנים אחר-כך, היה הרצון שלה שיהיה לנו (לילדים שלה) הכי טוב שאפשר. גם אם הבחירות שלנו לא היו "נכונות" או "ראויות"; וגם אם הן היו כאלה שעוד נצטער עליהן. היא כמובן תמיד היתה שם כדי לייעץ, אבל את הבחירה עצמה- היא אפשרה לנו לעשות לבד. זה בא לידי ביטוי בהרבה מאוד דברים, אחד מהם היה לימודים גבוהים.

יום חמישי, 16 ביוני 2011

הפעם אין לי מתכון, אני רק עצובה משיחה בלתי צפוייה

21:38 בערב.
הטלפון שלי מצלצל.
אני מסתכלת על הצג ומופתעת. מי שמחייג אלי הוא לא אחר מאשר ראש החוג שלי, אותו לא ראיתי למעלה משנה (אחרי שסיימתי את התואר).


לצורך העניין, נקרא לו שמוליק קיפוד
שמוליק קיפוד?! חשבתי לעצמי, מעניין מה הוא נזכר בי פתאום...
עניתי.


"הו! שלום שמוליק! מה שלומך??"
"שלום נחמה. פרופסור שמוליק בשבילך"
(כאן המקום לציין שהפרופסור הינו בעל תואר ראשון ופרופסורה בלבד. תואר שני ו/או דוקטורט- דווקא אין לו...)
"כן, כן, נכון. פרופסור שמוליק. במה זכיתי?"
"את לא שואלת את עצמך למה התקשרתי?"
"דווקא כן. שאלתי- במה זכיתי?"
"תגידי, מה שלום אמא שלך?"

יום ראשון, 12 ביוני 2011

קציצות ותפוחי אדמה צהובים שהם ארוחה שלמה בסיר אחד - פרחים סגולים וורודים




אימי המופלאה היתה מנהלת בחייה המקצועים ובחייה הפרטיים כאחד. לייתר דיוק - היא קודם כל היתה תקתקנית ומשם כבר הגיעו כל יתר התכונות הניהוליות שלה. כך למשל, כשאימי שכבה במחלקת כירורגית ב' ברמב"ם, אחרי ניתוח מורכב של פתיחת בטן שהתאוששות ממנו אורכת חודש ימים לפחות- - -> היא חזרה, מיד עם התעוררותה מההרדמה, לנהל את העולם.
ראשון היה רפי, הגנן שאמא שלי כל כך אהבה, או בשמו השני: "רפי בוא, יש עוגה!" היא התקשרה אליו וביקשה שיכין את הגינה לבואה. הגינה של אימי המופלאה היתה המקום האהוב עליה ביותר, בין היתר משום שבה היא ערכה את האירועים החשובים ביותר: שם אימי ארגנה את חנוכת הבית לפני כמעט 20 שנה, שם עשתה את כל מסיבות ההפתעה שהפיקה לכל העולם, שם היו כל סעודות ה"על-האש", שם חגגנו ימי-הולדת שנה אחר שנה, שם אירחה חברים וחברות, שם למדה איתנו למבחנים, שם נבנו אינספור סוכות ושם גם קבורה שיפרה, כלבתי האהובה, שהלכה לעולמה בדמי ימיה.