יום שבת, 31 במרץ 2012

עוגת מצות - ליל סדר שלישי בלעדיה








אי שם, בחופש הגדול שבין כיתה ח' לט' הכרתי את נירצו.
נבחרנו להיות חונכים של כיתות ז' והגענו למפגש הדרכה עם רכזת השכבה. בגדול -
היה משעמם. חום יולי-אוגוסט, המזגן לא ממש עבד, השמש זרחה יותר מדי חזק ואני רק רציתי גלידת-וניל-פצפוצים.
כשהסתיימה סופסוף ההדרכה המתישה התחלתי ללכת הביתה. מעבר לחשק לגלידה גם רציתי להוריד את הכרס שצמחה באין מפריע והחלטתי לוותר על האוטובוס (שגם ככה עבר פעם ביום) ולכתת את רגליי. ובעודי הולכת, אני רואה שמאחורי, באותו מסלול ממש, צועד הג'ינג'י החביב שהיה איתי בהדרכה. אז התחלנו לדבר. מהון להון הסתבר שאנחנו סוג של שכנים ויותר מזה - שיש לו בבית גלידת-וניל-פצפוצים!
כמובן שבאתי אליו הביתה, אכלתי בערך את כל הקופסא וזכיתי בחבר לחיים.

נירצו הפך להיות איש סודי, חבר אמת. חבר כזה שיכול לשמוע שוב ושוב את תיסכולי "אני-לא-יכולה-יותר-שאין-לי-אמא" ולהתנהג כאילו הוא שומע אותם לראשונה. חבר שיודע לנחם. חבר שיודע תמיד בדיוק מה להגיד; גם כשנדמה שאין כבר מה לומר.
חבר מצחיק. חבר יקר. חבר לחלומות קולנוע מופרכים, חבר לצילומים, חבר לקיטורים, חבר לשואו.

בבית שבו גדלתי לא אוכלים חמץ בפסח. מגיל צעיר זה הטריף אותי ולשמחתי הרבה, מדי פסח, מצאתי הרבה מאוד חמץ אצל נירצו במזווה. בכלל, לא בכדי היתה לנירצו גלידת וניל פצפוצים באותו יום מיוזע. המטבח של אמא שלומית (אימו של נירצו) היה תמיד גדוש לעייפה בשלל פרודוקטים אטרקטיביים והיא היתה מכינה מהם מטעמים לרוב. 
יום אחד קרה נס.
הוזמנתי לחגוג את ליל הסדר עם נירצו ומשפחתו.
ואז קרה עוד נס:
אמא שלי הרשתה לי ללכת.
אני לא יודעת איך סבתא שלי הסתכלה עליה כשהיא הגיעה עם שלושה ילדים במקום ארבעה ועוד סיפרה בראש מורם ש"כן, נתתי לילדה להיות בליל הסדר אצל נירצו". מה שאני כן יודעת, זה שמאותו ערב - מעולם לא ויתרתי על ליל הסדר המשפחתי. זה לא שלא היה לי כיף אצל נירצו. היה לי מאוד כיף אבל פתאום אמא שלי חסרה לי נורא (ואז עוד היתה לי אמא...), פתאום לא היה לי עם מי לריב עד שמסיימים עם ההגדה, לא היה לי האוכל של סבתא שלי, לא ראיתי את משפחתי המורחבת...
זה לא היה זה.


אמא שלי נפטרה סמוך מאוד לחג פסח. על הפסח הראשון בלעדיה כתבתי כאן. הוא היה קשה, מאולץ ורווי ניסיונות לחייך בלי שבאמת אפשר. והנה פתאום מגיע הפסח השלישי בלי אימי המופלאה. זה עדיין נורא קשה אבל הפעם לפחות - זה קושי מוכר ואני כבר יודעת למה לצפות:
אני יודעת שכשדודה שלי תחבק במטבח את הבת שלה יהיו לי דמעות בעיניים.
אני יודעת שגם מאחותי היפה החיבוק הזה לא יחמוק.
אני יודעת שבאותו רגע שתינו נסתכל אחת על השניה במבט של "זה מה יש".
אני יודעת שסבתא שלי פתאום תלך הצידה ותחשוב שאף אחד לא שם לב שהיא בוכה על הבת שלה, שאיננה.
אני יודעת שסבא שלי יישב על הכורסה קצת לפני שנתחיל ולא יצליח לעצור את הדמעות.
אני יודעת שכשנגיע בהגדה לעמוד עם התמונה של אמא שלי (כן, יש לנו הגדות עם תמונות של המשפחה...) אני אמצא תירוץ לעזוב את השולחן כי אני לא אוכל לעמוד בזה.
אבל אני גם יודעת שכמה רגעים אחרי שהאוכל יוגש נעבור ארבעתנו, ארבעת האחים, ל"מצב הזכרונות": ברגע אחד שלל סיפורים על אימוש יתחילו לזרום כמו מים,  זכרונות מצחיקים,  זכרונות מרגשים, זכרונות מחגים אחרים ובכלל...
ובתוכם יהיה זיכרון אחד, של ליל סדר שעשיתי אצל משפחה אחרת, כי אמא שלי הרשתה לי. ליל סדר אחד שהיתה לי בו הזדמנות להרוויח עוד זיכרון מאימי המופלאה והחמצתי אותה.

אצבעות שוקולד כשרות לפסח 


החומרים הדרושים:
10    מצות
1-2   כפות קפה מגורען
        מים רותחים (בין חמש כפות לכוס אחת - תלוי מה מידת טעם הקפה שאתם רוצים בעוגה שלכם)
100  גרם שוקולד מריר
3/4   כוס סוכר
1/4   כוס חלב
100  גרם חמאה
 
הוראות הכנה:
1.    מערבבים את הקפה עם המים הרותחים. ליצירת תמצית קפה (טעם חזק (מאוד!!) של קפה) - יש להשתמש בחמש כפות מים רותחים על כל 2 כפות קפה. לקבלת טעם עדין יותר של קפה - יש להשתמש בכף אחת של קפה ובכוס מים רותחים.
2.    מכינים את תערובת השוקולד: ממיסים בבן מארי או במיקרו את השוקולד עם החלב והסוכר. כשהתערובת נמסה ואחידה מוסיפים את החמאה ומערבבים עד המסתה.
3.    מרכיבים את העוגה: מוצאים תבנית מתאימה (רצוי כזו שהיא בדיוק בגודל של מצה. אם אין, אז שוברים כמה מצות כדי שיתאים). טובלים מצה בקפה ומניחים בתבנית. מעליה מורחים שכבה דקה של תערובת השוקולד. חוזרים על הפעולה עם כל המצות. השכבה העליונה ביותר צריכה להיות שוקולד.
3.    מעבירים לקירור של ארבע שעות לפחות וכשהעוגה יציבה פורסים ממנה אצבעות באמצעות סכין משוננת.

שדרוגים ושכלולים למיטיבי לכת:
הרגישו חופשי להתפרע #1: שוקולד לבן או שוקולד חלב במקום שוקולד מריר, למשל. 
הרגישו חופשי להתפרע #2: ציפויים: אפשר לצפות את העוגה בשבבי שוקולד, שוקולד לבן, שוקולד בטעם קרמל, שבבי קוקוס, שערות חלבה, אגוזים מסוכרים טחונים וכו'. הכל הולך. אפשר להפוך את השכבה העליונה לאטרקטיבית יותר ולמרוח מעל גנאש משוקולד ושמנת - 
בקיצור- תהנו. אין חוקים לעוגה הזו.


פסח שמח!

הכנת תמצית קפה





אצבעות שוקולד כשרות לפסח
עוגת מצות 
עוגת מצות

19 תגובות:

  1. אויש כמה מרגש! שירן - חיבוק גדול! והעוגה - נראית שווה ביותר וגם קלה כלבבי- נראה לי שאכין ואקח איתי לדוד שלי לסדר.

    נשיקות
    שרי

    השבמחק
  2. אהובה מקסימה,
    בדיוק אתמול אכלנו בתענוג את עוגת 2 של אמא שלך,
    ועוד מעט אכין את הנודלס האדום.
    את מחייה אותה בבלוג הזה, ובכל מי שנזכר בך ובה כשהוא מבשל משהו מכאן.
    מחבקת אותך חזק חזק.

    השבמחק
  3. כתבתי תגובה מושקעת, והיא נמחקה. פוי.
    אני מחבקת אותך חזק חזק.
    כמה מתכונים מכאן הם כבר מתכוני קבע אצלי, ולפי מה שרואים מכאן, את מחייה את אמך המופלאה בבלוג הזה.

    השבמחק
  4. האצבעות נראות מצוין, וריגשת אותי לגמרי עם סיפור הפסח שלך. חיבוק!

    השבמחק
  5. אנונימי02 אפריל, 2012

    אנחנו לא מכירות באופן אישי, אבל הגעתי לבלוג שלך לפני מספר חודשים ומזדהה עד מאוד. אמא שלי נפטרה שלושה שבועות לפני פסח בשנה שעברה. כל מה שאת כותבת מוכר עד כאב. ליל הסדר של השנה שעברה היה פשוט בלתי נתפס. השנה , פסח שני בלי אמא , והכאב עצום, החור כל כך גדול והיא כלכך חסרה.
    ע.ג.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי ע.
      מה אני אגיד..? מחבקת אותך חיבוק וירטואלי ענק. מקווה בשבילך שתצליחו לחייך בין לבין ושהחיוכים יגברו על העצב.
      אני משוכנעת, באמת(!), שהיא היתה רוצה שתשמחו...

      מחק
    2. אנונימי13 אפריל, 2012

      תודה.

      מחק
  6. אם תשאלי אותי אז הסדר החסר הוא הזיכרון הכי-הכי... כי כן, זה אמנם זיכרון של סדר בלי אמא. אבל כך זכית גם זיכרון על אמא כל כך מופלאה שיודעת גם לשחרר!

    השבמחק
  7. אם תשאלי אותי אז זכרון הסדר ה"חסר" הוא הזיכרון הכי-הכי... אמנם זיכרון של סדר בלי אמא, אבל גם זיכרון על אמא כל כך מופלאה שיודעת גם לשחרר, ועוד בערב פסח!

    השבמחק
    תשובות
    1. יש בזה משהו... :)
      היא באמת ידעה לשחרר....

      מחק
  8. אנונימי13 אפריל, 2012

    אין עליך את לא מבינה כמה את מרגשת........

    השבמחק
  9. באיחור, אבל בכל זאת - תודה! שמרתי את המתכון לפסח, ובערב פסח ניסיתי לשחזר עבור אמי את עוגת הילדות שלה. התוצאה הייתה מושלמת, ולרגע הייתה תחושה שסבתי - שהייתה בשלנית מופלאה ולכן אין סיכוי שאצליח לשחזר שום מתכון אחר שלה - איתנו. המון תודה!

    השבמחק
    תשובות
    1. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא! :)
      איזו תגובה מקסימה! שמחתי מאוד לקרוא!

      מחק
  10. הגעתי קצת באיחור לבלוג שלך, דרך הבלוג של אפרת ריזי.
    המתכונים נראים מצויינים ואני הולכת לנסות כמה בקרוב.
    הצילומים של המתכונים בכתב היד - שבטח נכתבו ע"י אמא שלך - זה עצוב ומרטיט ומרגש לראות אותם. גורם לחשוב שזה פשוט קורה ככה יום אחד בלי תכנון.
    כל הכבוד על הבלוג. אני נהנית מהקריאה.

    השבמחק
  11. זה אחד המתכונים האהובים על בכל הזמנים ועדיין לא ניסיתי אותו אפילו :) חולה על עוגת מצות שוקולד בפסח במיוחד כשהיא קרה ישר מהמקרר.

    השבמחק

זה אולי נראה מסובך לכתוב תגובה- אבל זה לא :-)
ביחרו לעצמכם שם או הגדירו "אנונימי", כתבו תגובה, ליחצו על "פרסם הערה" והקישו את צירוף האותיות שיינתן לכם. זהו! התגובה נשלחה :-)