אני מדברת על אימי המופלאה כל הזמן. מדברת עליה עם אנשים שאני מכירה היטב ועם כאלה שהרבה פחות. מדברת כל הזמן, אבל לא באמת עושה שום דבר ראוי עבורה.
אני בקושי הולכת לבית הקברות. לא עושה שום דבר מהותי כדי להנציח אותה כמו שצריך, לא עושה שום דבר טוב כדי לצרוב אותה בתודעה.
אני מפחדת מהיום שהיא תיעלם. שכבר לא יזכרו שהיא היתה. שכבר לא יזכרו כמה טובה היא היתה.
הכי טובה.
ומופלאה.
אז גילצו אמרה לי שזה לא נמדד בכמה פעמים הלכתי לבית הקברות. שזה בהרגשה.
"כמו מישהי שנסעה וכולם מתגעגעים אליה והיא בלי סלולרי".
אבל זה לא מספיק לי. ככה גילצו מרגישה. ככה שאר החברים שלי אולי מרגישים. אבל בשבילי היא לא נמצאת בכלל. אני משתגעת מזה. אני צריכה לדבר איתה, לא לדמיין מה היתה מייעצת לי, אלא ממש לדעת.
ואני לא יודעת. ולעולם כבר לא אדע.
וגילצו אמרה שזה ההבדל בין אנשים שפשוט מתים לבין אלה שממשיכים לחיות עוד. כולם זוכרים אותה סביבנו וגם אלה שלא הכירו אותה - למדו להכיר אותה.
אבל "כולם" לא מעניינים אותי. אני רוצה אותה. אני צריכה אותה. אני כמהה לשיחה אחת טובה איתה.
שאני אשאל - והיא תענה.
שאני אבכה - והיא תעודד.
שאני אבוא בלי שום תקווה - והיא תרים אותי למעלה.
שאני אצחיק - והיא תצחק.
שאני אבכה - והיא תצחיק.
אני פשוט כל-כך מתגעגעת אליה...
החלום של אימי המופלאה, שהיתה מפיקת אירועים בנשמתה, ("אבל רק אם זה למשפחה וחברים. זה לא מעניין אותי לעשות מסיבות לסתם אנשים!") היה שיהיה לי אקורדיון כדי שאוכל לנגן באירועים המשפחתיים שהפיקה.
היא הספיקה לקנות לי אקורדיון אך מעולם לא זכתה לשמוע אותי מנגנת בו. אז ביום שישי בערב הלכנו להשמיע לה.
יום אחד חזרתי הביתה ובאופן שגרתי למדי התחשק לי "משהו טעים".
"משהו טעים", כתבתי לא פעם, זה שוקולד. לא פרי, לא עוגייה משמימה - אני אוהבת את הסוכר שלי בצורת קקאו.
אז שאלתי את אימי המופלאה "מה יש טעים?" והיא השיבה ש"יש עוגת גזר נהדרת!"
מה עוגת גזר, מה?! מה הקשר בין גזר לעוגה? מה הדבר הבא? עוגת בצל?
כמובן שלא נגעתי בעוגה המשונה ונשארתי כשחצי תאוותי בידי.
וביום אחר, בזמן אחר, שוב חזרתי הביתה ושוב (כהרגלי), קיטרתי שבא לי משהו טעים.
הפעם אמרה לי אימי המופלאה: "יש עוגה!"
"עוגת שוקולד?" שאלתי.
"תטעמי" ענתה, והלכה.
אז טעמתי. טעמתי ונשבתי.
רק אחרי שסיימתי את כולה היא סיפרה לי שזו עוגת הגזר המהוללת שלא רציתי לטעום בפעם הקודמת. ולכל מי שלא מעז להכין כי עוגת גזר מרגיש לו קצת כמו עוגת בצל - קבלו את המתכון עם שדרוג קל - תוספת צ'אנקים של שוקולד. זה טעים. תאמינו לי.
עוגת גזר
החומרים הדרושים לשתי תבניות אינגליש קייק:
4 ביצים
1 כוס שמן
2 כוסות סוכר
3 כוסות גזר מגורר - שהן בערך 6 גזרים בינוניים
2 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת סודה לשתייה
1 כפית קינמון (אני לא שמתי, כי אני לא אוהבת קינמון, אבל כך לפי המתכון המקורי).
1 כפית אבקת אפייה
לבחירה:
100 גרם שוקולד מריר חתוך לקוביות קטנות או 100 גרם שוקולד צ'יפס מריר
100 גרם צימוקים
100 גרם אגוזי מלך
הוראות הכנה:
1. מחממים תנור ל180 מעלות.
2. בקערה גדולה מערבבים את הביצים, השמן והסוכר.
3. מוסיפים את הגזר ומערבבים היטב. אם רוצים להוסיף שוקולד/צימוקים/אגוזים - מוסיפים יחד עם הגזר ומערבבים, כמובן, היטב.
4. מוסיפים את הקמח, הסוכר, הסודה לשתייה ואבקת האפייה ומערבבים עד שהתערובת אחידה ולא יותר.
5. משמנים שתי תבניות אינגליש-קייק או תבנית שקעים שאוהבים ואופים במשך כ-20-30 דקות, עד שקיסם יוצא עם פירורים לחים.
את מרגשת אותי תמיד, גם אם אני לא תמיד מגיבה. בכל מקרה העוגה נראית מעולה.
השבמחקנטלי
תודה רבה!
מחקכרגיל, הפוסטים שלך מביאים אותי לידי בכי.
השבמחקאצלי זה בגלל בן זוג ,גינג'י. שאני לא מצליחה להרגיש ולדעת מה הוא היא אומר וחושב ואיך הוא היה נוגע ומלמד.אז זה שכולם זוכרים, לא אומר שאני מרגישה וזוכרת.
אני חושבת שזה שאני נזכרת בו ומנסה להיות אדם טוב יותר, זה משהו (ואני מנויה לעיתון שהוא ערך).
ובנימה אופטימית, העוגה הזו, ללא השוקלד, תשמח את בן זוגי הנוכחי.
אין תחליף לכלום, אבל הזמן מתקדם.
ריגשת אותי מאוד.
מחקמאוד.
תודה.
בכל שנות החברות שלנו, יש בנינו מחלוקת אחת ויחידה והיא בסוגיית הקינוח.
השבמחקאת - חובבת שוקולד מושבעת ואילו לי זה תמיד" מתוק מידי" ("אין דבר כזה מתוק מידי!" את גוערת בי).
נשביתי בקסמיה של "אמא שוס" לפני 14 שנה כאשר היא הייתה אחראית על ביצוע פרויקט מסובך שבסופו קיבלתי עוגת יום הולדת שדיוקני התנוסס עליה (היום זה נשמע קצת בנאלי, אבל אז זה היה שיא הטכנולוגיה, ממש אייפון 5!)ומאז ועד היום, אמא שוס מצליחה להביא לי מתכונים שמותאמים לאנשים שכמוני שהכל "מתוק להם מידי" - עוגת הגבינה שקוצרת מחמאות והסמקות, פאי התפוחים הנהדר ועוגת הביסקוויטים הקלילה.
אז אני יודעת שזה לא מקל על הכאב ולא מכסה על האובדן, אבל כל פעם שאני מכינה עוגה שלה, או אוכלת קינוח שטעים לי אני נזכרת באמא שוס והיא ממשיכה להיות טובה אלי:-)
יקירתי חיכיתי לפוסט ממך.
השבמחקהבלוג הזה שלך הוא , הוא האנדרטה החיה והנושמת לכבודה של אמך.
את צריכה להיות גאה בעצמך עד מאוד,
כי את עושה כל כך הרבה לזכרון אמך,
שלא רק אלו שהכירו אותה בחייה יזכרו אותה בזכותך
אלא רבים אחרים, שלא הכירו אותה בחייה, מכירים אותה לאחר מותה.
חיבוק גדול.
תודה רבה רבה לך! :)
מחקאת מקסימה וחיכיתי לפוסט ממך.
השבמחקאת עושה כל כך הרבה בשביל להנציח את זכרונה של אמך,
את בעצם מכירה אותה לנו, אלו שלא הכירו אותה בחייה,
וכך את יוצרת חיים שלאחר המוות, אם אפשר לקרא לזה כך,
רבים היו רוצים להזכר בצורה כל כך אמיתית , "חיה", מרתקת ואוהבת
את גורמת לנו לאהוב את אמך גם מבלי להכיר אותה
ולהכיר אותה מבלי שהיא פה במימד הפיזי.
תודה על השיתוף
אני נשארת בלי מילים כשאני קוראת אותך כי אי אפשר באמת לנחם על אובדן כזה גדול.
השבמחקאני גם מבינה את הפחד הנוראי שאמא שלך תיעלם מהזיכרון והבלוג שלך עם המתכונים נראה כמו דרך מצויינת להשאיר אותה בתודעה גם של אלה שהכירו אותה וגם של אלה כמוני שלא הכירו אותה אבל זוכים להכיר פה אישה מיוחדת אחרי מותה.
ואת יודעת משהו, אני כאמא מנסה כל הזמן ללמוד איך להיות אמא טובה יותר ומחפשת סביבי מודלים של אימהות טובה ואמא שלך לפי מה שאת מתארת הייתה אמא נהדרת אז יכול להיות שגם ממנה אלמד דברים נפלאים. וכל זה בזכותך.
אז תודה על הכתיבה הנפלאה שלך ועל ההנצחה. חבל שכל זה נולד מכל כך הרבה כאב וצער על אובדן אישה שכנראה ממש ידעה לחיות ולשמוח בחיים.
תודה רבה... הרחבת לי את הלב. באמת.
מחקהיא באמת אמא שיש הרבה מה ללמוד ממנה....
תודה שכתבת..!
איזה כיף לקום בבוקר ולגלות שיש עדכון חדש ממך!! אבל רוצה להוסיף בנימה אישית כמי שגם איבדה את אימא שלה המיוחדת והמקסימה בפתאומיות (או במחטף כמו שאני נוהגת להגיד) אין מצב ששוכחים ,לא חושבים עליה או לא מתגעגעים. לחשוב למשל איך הייתה גאה בנכדיה לו רק זכתה לראותם .
השבמחקמה היתה מציעה בסיטואציה זו או אחרת ואיך הייתה מארחת את.....בקיצור כאב גדול מאוד שפשוט לומדים לחיות אתו. ואני מחבקת אותך ומעריצה את הדרך בה בחרת להנציח המשיכי כך אני בטוחה שהיא צופה בך ומחייכת בנחת.
תודה רבה אירית, מקרב לב!
מחקממש מרגש לקרוא . העוגה ניראת מעולה,אפשרי להפחית בסוכר? 3 כוסות גזר,ו-2 כוסות קמח -כמה זה במשקל?תודה
השבמחקאפשר בהחלט להפחית בסוכר.
מחק2 כוסות קמח - 280 גרם.
בגזר לצערי אינני יודעת...
את מדהימה.
השבמחקאני תמיד מחכה לפוסטים שלך וקוראת בדמעות.
הבלוג שלך נדיר,
איזו מחמאה! תודה רבה רבה, אפרת!
השבמחקאני לא חושבת שזה קרה לי עם אף פוסט באף בלוג אף פעם, אבל אני ממש עם דמעות בעיניים (ועל כל הפנים) עכשיו.
השבמחקכל מה שבא לי לעשות זה להיכנס לאוטו, לנסוע להורים ולחבק את אמא שלי..
אני מסכימה עם מה שאמרה אמעובדת לגבי הבלוג, אבל אני לגמרי יכולה להבין שבסופו של יום, את רוצה וצריכה אותה וזה לא באמת עוזר לגעגוע.
בכל אופן, אני חושבת שזה באמת דבר מדהים, מה שאת עושה.
אגב, אפילו לא הסתכלתי על העוגה קודם, אז חזרתי אחורה עכשיו והעפתי מבט - נראה מעולה.
תודה רבה, מור.
מחקפוסט נפלא.
השבמחקתודה!
מחקבטאת במילים כל כך יפות את שאני מרגישה כלפי אמא שלי שהלכה לבלי שוב לפני 21 שנים, ועד היום כל טלפון אחרי 4 אחה"צ מקפיץ אותי "אולי אמא מתקשרת". היום אני מספרת לנכדותי עליה ומסתבר שכמעט הכל הן שמעו מאמא שלהן- בתי. אני מיד הולכת למטבח לאפות את עוגת הגזר!
השבמחק:) הצלחת לגרום לי לחייך.
מחקמקווה שאהבת את העוגה :)
אין משהו יותר מוחשי בזיכרון שלך את אמך יותר מאשר הבלוג הזה.
השבמחקשלא רק את קוראת או כותבת, אלא הרבה אנשים אחרים שלא הכירו אותה.
לפי סיפורייך נראה שהיתה אשה נפלאה, וחכמה שידעה לשמוח ולאהוב. ואני כל כך
מבינה את העצב והגעגועים שלך אליה.
הבלוג שלך הכתיבה והתמונות של ספר המתכונים שלה, מנציח אותה הרבה יותר מאשר ללכת לבית הקברות, למרות שאהבתי מאוד את התמונה עם האקורדיון.
וקבלי חיבוק וירטואלי.
איילה.
תודה רבה, איילה
מחקמתרגשת כל פעם מחדש לקרוא את הפוסטים שלך. מזדהה כל כך. חיבוק
השבמחקתודה יקירתי...
מחקלנחמה השובתת הלוואי ויום אחד יהיה לך נחמה אפילו קטנה . תחיי את חייך כמו שאמך רצתה עבורך! באושר! ותמשיכי עם המתכונים הטעימים דנה
השבמחקתודה רבה, דנה!
מחקהיי
השבמחקהעוגה מעולה, כבר הכנתי בעבר ובא לי שוב...רק שאלה קטנה, ניתן להקפיא?
תודה
בהחלט! :)
מחק